החלטה בתיק ערר 3164/06

1.         נגד העורר הוגש כתב אישום (ת.פ. 3474/06 שלום נצרת) המייחס לו ביצוע עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 380+382(ג) לחוק העונשין, איומים ותקיפה בנסיבות מחמירות בניגוד לסעיפים 379+382(ב) לחוק העונשין.

העבירות בוצעו, לפי כתב האישום, ביום 20.10.06 וביום 28.10.06 כנגד אשתו, בעת שהיתה בחודש התשיעי להריונה. בהזדמנות הראשונה, היכה העורר את אשתו באמצעות מקל בפניה, וגרם לה חבלה של ממש. בהמשך, ביום 28/10/06, בעת שהיתה בבדיקות בבית החולים בנוגע להריונה, דרש ממנה העורר להתלוות אליו וכאשר סרבה איים להורגה, ולאחר מכן תקף אותה ומשך אותה בידיה.

2.         ביום 12/11/06 הורה בית המשפט השלום (כב' הנשיא ת. כתילי) על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים כנגדו.

בהחלטת המעצר פורטו הראיות הלכאוריות כנגד העורר, נדונו טענותיו כנגד קיומן של ראיות כאלה, ביחס לאפשרות שמשפחת המתלוננת מעלילה עליו עלילות שווא וביחס לשיהוי בהגשת התלונה, ובסופו של דבר, קבע  בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר במיוחס לו.

בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי קמה חזקת מסוכנות סטטוטורית אשר לא נסתרה ע"י העורר, וכי חיזוק למסוכנותו נמצא בעברו הפלילי, הכולל עבירות אלימות, לרבות כלפי המתלוננת, ואף עונש של מאסר מותנה לא הרתיעו אותו לחזור על מעשיו.

חלופת המעצר שהציע העורר נדחתה כבלתי מתאימה, תוך שבית המשפט מוסיף ומציין כי העורר איננו ראוי לאמונו של בית המשפט, אמון שהוא נשמת אפה של חלופת המעצר.

3.         העורר מבקש לקבוע כי בית המשפט קמא טעה בקביעותיו, וכי אין בראיות המאשימה די כדי להביא למעצרו. בנוסף, הוא מבקש לבחון את החלופה שהוצעה ולחילופין, להורות על הזמנת תסקיר מעצר, אף שתסקיר כזה לא נתבקש בערכאה למטה.

העורר מוסיף וטוען כי הוא נמצא בפיקוח של שרות המבחן ובקשר עימו.

4.         העורר הצביע על מס' סתירות העולות לטענתו מגרסאות המתלוננת.

לאחר שבחנתי את הראיות הלכאוריות, לא שוכנעתי כי יש בהן סתירות שבעטיין ניתן לומר כי אין בידי המשיבה ראיות לכאורה, או כי עוצמתן איננה מספקת לשם מעצרו של העורר.

בתאריך 20.10.06, כאשר הותקפה המתלוננת לגרסתה ע"י העורר, באמצעות מקל, היא עזבה את הבית ונסעה לבית הוריה, כשהיא נעזרת בטרמפ שניתן לה באופן אקראי ע"י בן דודו של העורר.

אירוע התקיפה התרחש טרם עזבה את הבית והותיר על פניה סימן כחול, בו הבחין החוקר שגבה את הודעתה ביום 29.10.06.

לגבי שעת האירוע שהתרחש ביום 20/10/2006, ישנה אי בהירות, בעוד שבהודעתה הראשונה של המתלוננת היא טענה כי האירוע התרחש בשעה 17.00 ולאחריו עזבה ונסעה לבית הוריה. מהודעות אחרות שנגבו, עולה כי בשעת צהריים כבר הסיע אותה בן דודו של העורר לבית הוריה.

אדיב, בן הדוד, מסר כי אסף אותה ואת בנה סמוך לשעה 12.00 וכבר אז מסרה לו כי הוכתה ע"י בעלה. אדיב לא הבחין בסימן על פניה.

הוריה של המתלוננת מסרו גם הם כי הגיעה לביתם בשעות הצהריים.

בהודעתה מיום 3/11/2006 הסבירה המתלוננת כי האירוע התרחש יום קודם לכן בשעה 17.00, ורק למחרת נסעה לבית הוריה (תיקון זה לא בא לידי ביטוי בכתב האישום).

למרות האמור, הודעותיהם מחזקות את גרסת המתלוננת לפיה הוכתה ע"י העורר בטרם עזבה את הבית באותו יום, הוריה הבחינו בסימנים על פניה והמתלוננת סיפרה להם כי עזבה את הבית עקב אלימותו של העורר.

לאירוע שהתרחש בבית החולים, ביום 28/10/06 היו עדים: אחיה של המתלוננת וגיסתה, והודעותיהם תומכות ומאשרות את גרסתה.

5.         על פי גרסת העורר ומשפחתו, מדובר בקנוניה ומזימה של המתלוננת ומשפחתה, תוך ידיעה כי תלוי ועומד כנגדו עונש מאסר מותנה.