החלטה בתיק עפ 2202/05

אסון ארע בשדות קיבוץ עין דור ביום 23.5.2005, עת החל המבקש נוסע (קדימה, ממצב מנוחה) בטנדר, חש כי הוא עולה על דבר מה, ומייד אחר כך הבין, כי דרס ילד, שהיה מתחת לגלגלי המכונית. הילד מצא את מותו כתוצאה מן הדריסה.

רשיון הנהיגה של העורר נלקח ממנו למשך 90 יום, בהחלטה של קצין משטרה. העורר פנה לבית משפט קמא בבקשה כי ישיב לו את הרשיון, אלא שבקשתו לא נענתה. מכאן בא עררו שלפנינו, ובו הוא כופר בקיומה של רשלנות בנהיגתו, שהביאה למות הילד; הוא איננו יודע כיצד הגיע הילד אל מתחת למכונית. מכל מקום, אפילו דבק בנהיגתו משום הרשלנות, הרי שאין לראות בו מסוכן לציבור בנהיגתו, והרי זהו המבחן, לטעמו, ל'שלילה המינהלית' של רשיון הנהיגה. הוא בן 57, ונוהג מזה 26 שנה, ובעברו אך ארבע הרשעות בעבירות תעבורה מינוריות. בנסיבות שכאלה, כך העורר, לא היה מקום ליטול ממנו את רשיונו, ומשנלקח ממנו - היה על בית המשפט קמא להשיבו לידיו.

המשיבה מתנגדת לערר. היא אוחזת בהחלטת בית המשפט קמא, שמצא תשתית ראיה לכאורה להוכחת רשלנותו של העורר, על שלא בדק את תחתית המכונית בטרם החל בנסיעתו. היא סבורה, כי העורר מסוכן לציבור, שהרי הוא גרם למותו של אדם מתוך שהתרשל בנהיגתו. היא עומדת להגיש כתב אישום נגדו באשמת גרם מוות ברשלנות, כך הבטיחה.

פסילת העורר מהחזיק רשיון נהיגה נעשתה בגדרו של סעיף 47 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961, ועל הפעלתו של שיקול הדעת בידי קצין המשטרה הנוטל את הרשיון אמרה כב' השופטת א' פרוקציה בבש"פ 8545/02 רשיד אבו מדיעם נ' מדינת ישראל נז(1) 57, עמוד 59-60 את הדברים הבאים:

'סעיף 47(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] מסמיך קצין משטרה לפסול נהג מהחזקת רישיון, בין היתר, אם עבר עבירה שהביאה לתאונת דרכים שנהרג בה אדם... התנאים להפעלת סמכות זו בנויים משני מרכיבים: האחד - מרכיב הראיות לכאורה, המבקש לבחון אם קיימות ראיות לכאורה המצביעות על כך שהנהג עבר עבירה שבשלה אירעה תאונת דרכים שנהרג בה אדם. המרכיב השני עניינו בשאלה אם קיימת מסוכנות לציבור בהמשך נהיגתו של הנהג בכביש... עיקרו של תנאי זה בכך שהוא משתית את הפסילה המינהלית על שיקול של מניעת סכנה לציבור מהמשך נהיגתו של הנהג, ואין הוא סממן של ענישה בטרם משפט. בקשר למרכיב זה יש לבחון כל מקרה לגופו ולברר אם נסיבות אירוע התאונה ועברו התעבורתי של הנהג מצביעים על קיום סיכון ממשי מהמשך נהיגתו בכביש...'

אני נכון להניח, לשם הדיון, כי מתקיימת תשתית ראיה להוכחתה לכאורה של רשלנות מצד העורר, כזו שהביאה למות הילד המנוח, על שום שלא בדק היטב, בטרם החל בנסיעה, אם מסביבת המכונית, ואולי תחתיה, נמצא מי שעשוי להיפגע מן הנסיעה. רוצה לומר, אני נכון להניח - לשם הדיון - את קיומו של התנאי הראשון מבין השניים הצריכים לנו לשם בחינת השאלה, האם ראוי להשיב לידי העורר את רשיון הנהיגה לידיו אם לאו. ועדיין אנו נותרים עם התנאי השני, משמע מסוכנותו של העורר, ובכגון דא עלינו לראות את נסיבות התאונה, מחד, ואת העורר שלפנינו על 'עברו' התעבורתו וכיוצא באלה נתונים אודותיו, העשויים ללמדנו דבר מה אודות המסוכנות שתצמח מהמשך נהיגתו במכונית, מאידך.

ובכן, אשר לאירוע התאונה, אפילו נניח, כאמור לצורך הדיון, את דבר התרשלותו של העורר בשל כך שלא בדק את סביבת מכוניתו, אין אנו מדברים בנהיגה המלמדת, היא לעצמה, כי העורר שלפנינו עשוי לסכן את שלום הציבור אם ימשיך לנהוג. אנו מדברים על מעשה שנבע, לכאורה, מהיסח הדעת (המחדל בבדיקת סביבת המכונית), להבדיל - דרך משל - מנהיגה פרועה, הכורכת נהיגה במהירות שאינה הולמת את תנאי הדרך, חציית רמזור אדום, עקיפה מסוכנת וכיו"ב. אנו מדברים על אירוע, שארע במהירות אפסית ובשטח פתוח ולא מאוכלס, ולכן הסבירות לקיומם של ילדים בסביבה אינו רב. כל אלה מוליכים אותנו לכלל דיעה, כי מנסיבות התאונה גופה, חרף תוצאתה הטרגית להחריד, לא נוכל ללמוד בהכרח על מסוכנותו של העורר אם ימשיך לנהוג.

מכאן אנו באים לנסיבותיו האישיות של העורר. עניין לנו באדם בן 57, המחזיק ברשיון נהיגה מזה 26 שנה, כשבעברו אין כי אם ארבע הרשעות בעבירות תעבורה. כשכל אלה לנגד עינינו, לצד נסיבות התרחשותה של התאונה כפי שהערנו למעלה, כי אז אנו מגיעים לכלל מסקנה, כי מידת המסוכנות מהמשך נהיגתו של העורר אינה מגיעה כדי כך, שתצדיק את פסילתו מלנהוג בטרם יוכרע דינו (אם וכאשר יוגש נגדו כתב אישום, כהבטחת המשיבה).

סוף דבר, מן הטעמים הללו סברתי, כי יש להשיב לידי העורר את רשיון הנהיגה שלו, וכך אני מורה.

ניתנה היום ל' בסיון, תשס"ה (7 ביולי 2005) במעמד הנוכחים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

002202/05בש 054 איתי בהלול-גור התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: