החלטה בתיק עפ 1888/05

1.         ערר על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת יונג-גופר) בתיק ב.ש. 2446/05

מיום 1/5/2005 לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת.פ. 2403/05 בבית משפט השלום בנצרת.

2.         אלה בתמצית נמוקי הערר:

            א.         אין ראיות לכאורה המחייבות את מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

            ב.         לאור הספקות העולים מחומר הראיות ועברו הנקי של הנאשם, יש מקום להורות

על חלופת מעצר.

3.         המשיבה מתנגדת לערר.

4.         א.         למעשה אין כל מחלוקת שברכבו של העורר נמצא, על ידי המשטרה, בשעת לילה

מאוחרת, תיק המכיל סמים מסוכנים מסוג חשיש בכמות של 13.576 ק"ג (להלן - הסמים), כשברכב עמו היו שני אנשים נוספים שאחד מהם (הנאשם השני בתיק העקרי) (להלן - הנאשם השני), שהה שלא כדין בישראל במשך כ- 7 שנים והועסק על ידי בני משפחת העורר בתחנת דלק שבבעלותם.

5.         א.         בהחלטתו היסודית והמנומקת היטב התעלם בית משפט קמא, לצורך הדיון

בבקשה למעצר עד תום ההליכים, מן העבירה של סחר בסמים המיוחסת לנאשמים בתיק העקרי והתיחסה לכתב האישום, כאילו איננו כולל עבירת סחר בסמים אלא החזקת סמים שלא לצריכה עצמית. על אף זאת הגיעה למסקנה ובצדק, שהחומר המצוי בתיק החקירה מצדיק את מעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים בתיק העקרי.

            ב.         מכתב האישום עולה, ועל כך אין מחלוקת, שהעורר והנאשם השני יצאו בתאריך

26/3/2005 סמוך לשעה 22:00 מתחנת הדלק בכפר ירכא, ברכב רנו שנהוג על ידי העורר, לכוון אתר בית כנסת העתיק בכורזים. מאוחר יותר הצטרף אלהם אדם נוסף, שלאחר העמסת הסמים לרכב, נותר באזור כורזים. העורר והנאשם השני נעצרו כעבור דקות ספורות במחסום משטרתי וברכב נמצאו הסמים בתיק כשהם ארוזים ב- 70 חבילות.

בחקירתם במשטרה מסרו העורר והנאשם השני הודעות סותרות כמפורט בסעיף 6 להחלטת בית משפט קמא.

            ג.          מן החומר המצוי בידי המאשימה, כולל דווחים של בלשים שבצעו תצפיות ושוטר

סמוי שעקב אחרי הרכב והנאשמים, כולל הכנסת הסמים לרכב, עולה המסקנה הברורה שהעורר והנאשם השני החזיקו לכאורה בסמים המסוכנים וחזקה עליהם שידעו כי מדובר בסמים ומה טיבם.

הנטל להפרכת חזקה זו מוטל על העורר והוא יכול להפריכו רק אם יעורר ספק סביר בדבר ידיעתו.

העורר לא הצליח לעורר ספק כזה לא בבית משפט קמא ולא בבית משפט זה.

בהודעתו הראשונה במשטרה שקר העורר הן באשר למטרת הנסיעה ומי היה היוזם לנסיעה והן בקשר לעובדה שאדם נוסף אחר נכנס לרכב במהלך הנסיעה.