החלטה בתיק עע 249/08

1.      בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (השופטת ורדה סאמט ונציג ציבור מר עמוס וייל; עב 5363/05) נדונו תביעתה של המשיבה לחיוב המערער בהשבת סכומים ששולמו לו, לטענתה, לפנים משורת הדין בהסתמך על כתב התחייבות לאי תחרות וכנגד כתב וויתור עליו חתם המערער, וזאת עקב הפרת כתב ההתחייבות מצד המערער, ותביעה שכנגד שהגיש המערער לתשלום הפרשי שכר וזכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתו במשיבה.

2.      בהחלטת בית הדין האזורי מיום 23.8.06 נקבע כי בשלב ראשון יכריע בית הדין האזורי בשאלת תוקפו של כתב הוויתור עליו חתם המבקש, ורק לאחר מכן וככל שיהא צורך בכך, יידונו התביעות הכספיות של הצדדים. בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על ההחלטה נדחתה בהחלטת בית הדין הארצי מיום 20.11.06 (בר"ע 682/06).

3.      ביום 5.3.08 נתן בית הדין האזורי החלטה שכותרתה "פסק-דין חלקי", היא ההחלטה מושא ערעור זה (להלן: "ההחלטה"). במסגרת החלטה זו קבע בית הדין האזורי כי יש להכיר בתוקפו המחייב של כתב ההתחייבות וכתב הוויתור עליהם חתם המבקש. בית הדין האזורי הורה לצדדים להודיע עמדתם לגבי המשך ההליכים בתוך 30 יום.

4.      ביום 9.4.08 הגיש המערער "ערעור" לבית דין זה על ההחלטה.

5.      בהחלטה מיום 16.4.08 קבע הרשם איטח כי ההחלטה מושא הערעור היא לכאורה "החלטה אחרת" שהערעור עליה טעון בקשת רשות ערעור, ועל כן לא היה מקום לקבל את הערעור לרישום. הצדדים התבקשו להגיב לעניין זה בתוך 7 ימים.

6.       המערער טען בתגובתו כך:

6.1.   יש לראות בהחלטה פסק-דין חלקי, שכן בית הדין האזורי הורה על פיצול הדיון, ולאחר שמיעת ראיות וסיכומים בנושאים שיוחדו  לעניין, ניתנה ההחלטה.

6.2.   בהחלטה מושא הבקשה נקבעו קביעות עובדתיות ומשפטיות עצמאיות וסופיות המאפיינות פסק דין.

6.3.   המבקש הגיש לבית הדין האזורי תביעה שכנגד, אשר לכאורה מתייתרת לאור ההחלטה.

6.4.   לחילופין, ביקש המערער להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה ב-7 ימים או לראות ב"ערעור" בקשת רשות ערעור, וזאת לאור טעותו של המערער אשר נבעה מאי הבהירות המשפטית שעולה מההחלטה, ולאור סיכויי הערעור הגבוהים.

7.       המשיבה טענה בתגובתה כך:

7.1.   טרם ניתן פסק דין סופי, שכן לבית הדין האזורי נותר ליתן פסק דין שינקוב בסכום שעל המערער להשיב למשיבה עקב הפרת כתב ההתחייבות.

7.2.   לא הוכח קיומו של טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור.

סיווג החלטה כפסק דין או החלטה אחרת

8.      האם החלטת בית הדין האזורי אכן מהווה פסק דין חלקי אשר הערעור עליו בזכות, או שמא החלטה אחרת אשר הערעור עליה ברשות?

9.      הלכה ידועה היא כי סיווג החלטה כפסק דין או החלטה אחרת, אינו נגזר מכותרת ההחלטה, אלא מתוכנה. ההלכה לעניין הבחנה בין פסק דין והחלטה אחרת סוכמה על-ידי השופט זוסמן (כתוארו אז) בע"א 226/61 מאיר דורון נ' אילנה צחובל פ"ד טז 1911, 1919 (1962):

"היום איננו שואלים עוד מה נקבע בגוף ההחלטה אלא השאלה תהא: "האם נסתיים הדיון בענין התלוי ועומד לפני בית-המשפט?' החלטה המסיימת את הדיון 'וסוגרת את תיק המשפט' היא פסק-דין שעליו יכול בעל-דין שקופח לערער, וכל החלטה שאינה מסיימת את הדיון 'מבחינה פורמלית'...היא החלטה אחרת ."

עוד נקבע, כי החלטה תיחשב לפסק דין מקום בו סיים בית המשפט סופית את הדיון בעילה אחת או בסעד אחד מבין העילות או הסעדים הנתבעים, כדברי השופט בייסקי בע"א 609/78 קן-תור נ' גלבוע, פ"ד לד(1), 293 (1979), פסקה 2 לפסק הדין:

"יכול כי בתביעה אחת יהא על בית-המשפט להכריע בשתיים או יותר עילות נפרדות, או בשני מיני סעד העומדים בנפרד בשל עילה אחת. אם סיים בית-המשפט סופית את הדיון בעילה אחת, או בענין הסעד האחד העומד בנפרד והחליט בהם, הרי לפניך פסק-דין חלקי; ואין בכך כלום כי בענין העילה האחרת או בענין הסעד הנוסף יהא עליו להמשיך לדון. המבחן עדיין יהא אם באותו ענין שבו נפלה ההכרעה נסגר הדיון. שלא כן בכל אותם המקרים בהם מפוצל הדיון שלא לצורך עילה נפרדת או סעד העומד בפני עצמו - אלא שהפלוגתות שבאו להכרעה משמשות רק מנגנון, כדי להכין את בירור הסעד הסופי שיינתן בתובענה; כגון הכרעה בשאלת האחריות והחבות בנזיקין, המהווה רק שלב לקראת ההכרעה מה שיעור הפיצוי לו זכאי התובע.