החלטה בתיק עמה 1129/05

1. מהות הבקשה:

המערער הגיש ערעור על צווים אותם הוציא המשיב  על פי סעיף 152 (ב) לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה").

במסגרת הערעור העלה המערער טענות מקדמיות בדבר בטלות הצווים וביקש כי יתקיים בהם דיון בנפרד.

הטענות אשר הועלו על ידי המערער הן כלהלן: -

-         הצווים  הוצאו על ידי המשיב לאחר חלוף הזמן שנקבע לכך בפקודה;

-         הצווים הוצאו על ידי מי שהסמכתו להוציאם לא הייתה כדין על פי הפקודה;

-         קיום פגם בשומה, לנוכח העובדה שהמשיב העלה בהודעה המפרשת את נימוקי השומה טענה עיקרית בה כרוכות שאלות עובדתיות ומשפטיות. לחילופין טען המערער כי לכל הפחות יש למחוק טענה זו מההודעה המפרשת את נימוקי השומה. 

המשיב ביקש לדחות את כל טענותיו המקדמיות של המערער.

2 . דיון והחלטה:

א. טענת המערער כי הצווים הוצאו על ידי המשיב לאחר חלוף הזמן שנקבע לכך בפקודה:

המערער טען כי מאחר שההשגה הוגשה על ידו במשרדי פקיד שומה ת"א 3, תוך ציון כי היא מיועדת לפקיד שומה ת"א 4, יש לראות את ההשגה כהשגה שהתקבלה במשרדי פקיד שומה ת"א 4 ביום 8.2.2004 (הוא המועד בו הוגשה ההשגה במשרדי פקיד שומה ת"א 3).

בתמיכה לטענה זו הפנה המערער לדברי כב' השופט אלטוביה בעמ"ה 1080/02 פרג'וס יעקב נ' פ"ש חולון מיסים יט-4 , עמ' ה - 156 (להלן: " עניין פרג'וס"). המערער טוען כי מאחר שחלפה למעלה משנה מאז המועד בו הוגשה השגתו               (8.2.2004) ועד למועד עריכת הצווים ושיגורם (ביום 10.2.2005) - יש לראות בצווים כצווים שהוצאו על ידי המשיב לאחר חלוף הזמן שנקבע לכך בסעיף 152 (ג) לפקודה.

במענה לכך טען המשיב כי ההשגה התקבלה במשרדי פקיד שומה ת"א 4 ביום 12.2.04. מאחר והצווים הוצאו ביום 10.12.05, כלומר בטרם חלפה שנה מהיום בו התקבלה ההשגה במשרדו של המשיב, יש לקבוע כי הצווים הוצאו במועד.

לטענת המשיב, התבטאותו של כב' השופט אלטוביה בעניין פרג'וס הינה אמרת אגב, העומדת בניגוד לפסיקת בתי המשפט בת"א ובירושלים (כב' השופטת אופיר תום בעמ"ה 1172-1174/00, מושביץ נ' פקיד השומה למפעלים גדולים, מיסים טו/6       (12/01) ה- 185 (להלן : " עניין מושביץ") וכן  כב' השופטת מזרחי בעמ"ה 8024/04 איקאפוד בע"מ נ' פקיד השומה מיסים יט/2 (05/ 4) ה-263 (להלן: " ענין איקאפוד").

בפסקי דין אלה נקבע כי תחילת מרוץ השנה שנקצבה לפקיד שומה לטיפול בהשגה -  מתחיל ביום בו התקבלה ההשגה אצל פקיד השומה המטפל בתיקו של הנישום.

כמו כן, לגופו של עניין פסק בית המשפט בעניין פרג'וס לעיל בהתאם לעמדת המשיב.

עוד טען המשיב כי לעניין תחילת מירוץ ההתיישנות יש להקיש מן הרציונל הנוגע לקביעת מועד מסירתה של החלטה, כך שהמועד הרלבנטי הוא זה המניע את מהלך השיקול וההחלטה. כמו כן, טען המשיב כי יש לפרש הוראה שעניינה התיישנות על דרך הצמצום. עוד טען המשיב כי אף ככל שבענין פרג'וס היה מדובר בהלכה ולא באמרת אגב, ממילא אין זו הלכה מחייבת, מה גם שקיימות עמדות סותרת בעניין זה בביהמ"ש המחוזי וממילא אין לה להלכה תחולה רטרואטקיבית על המקרה הנדון בפניי.

כנגד טענות אלה טען המערער כי הטענה שאמרתו של כבוד השופט אלטוביה בעניין פרג'וס לעיל מהווה אמירת אגב, אין לה על מה שתסמוך.  

המערער הפנה להחלטה נוספת שניתנה על ידי כב' השופט אלטוביה בבש"א (ת"א) 3450/06 בתיק עיקרי עמ"ה 1217/05) עמר אברהם נ' פקיד שומה חולון מסים כ/3, ה- 137 (להלן : " עניין עמר"). שם דחה כב' השופט אלטוביה את הטענה כי מדובר באמרת אגב וחזר על עמדתו לעיל. כך גם בבש"א 9591/05 קלנסקי נ' פ"ש גוש דן, מיסים כ/4, - 185, בעמ' ה- 190.

עוד טען המערער כי קיימת תחולה רטרואקטיבית להלכה זו וכי הדבר נלמד מכך שכב' השופט אלטוביה החיל על עניין עמר את הלכת פרג'וס, למרות שדובר שם בהשגה שקדמה להלכה האמורה. כמו כן, גם על בימ"ש זה להידרש להלכה זו שכן עניינה קביעה לגבי הדין החל. 

המערער טען עוד כי כשם שמן הנהלים של המשיב עולה שיש לשדר דוחות של נישום שהוגשו אצל פקיד שומה אחר לפקיד השומה המטפל בנישום בו ביום, כך יש לעשות גם ביחס להשגה. 

אינני מקבלת את טענתו של המשיב כי קביעתו של בית המשפט המחוזי בעניין פרג'וס מהווה אמרת אגב. מדובר בקביעה ברורה לגופו של עניין.