החלטה בתיק ע 6/12

ה ח ל ט ה

ערעור על החלטה של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי מטכ"ל שניתנה בתיק מט/32/12 (סא"ל כרמל ווהבי - שופט) בתאריך 10/1/2012. הערעור נדחה.

1.       למערער, טור' מ. י. (להלן: המערער), מיוחסת עבירה של היעדר מן השירות שלא ברשות, לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו- 1955. כנטען, נעדר המערער משירותו במיטב משך 158 ימים. התביעה הצבאית ביקשה בבית הדין קמא כי המערער ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו ובית הדין נעתר לבקשתה. מכאן הערעור.

2.      מחומר הראיות, ובכללו ה"תיק האישי", עולה כי המערער לא שיתף פעולה עם רשויות הגיוס בקביעת כושר לשירות ועל כן הוצא לו צו גיוס מכוח סעיף 12 לחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו - 1986, שקרא לו להתייצב ביום 12/7/2010. בהמשך התייצב המערער לבדיקות וביום 29/4/2010  נקבע לו פרופיל רפואי. המערער נקרא לבירור בעניין רישום פלילי שעמד לחובתו. ביום 14/9/2010 הוא רואיין על ידי קצין במילואים שהמליץ לגייסו. המלצתו זו אושרה ביום 15/9/2010 על ידי סגנית מפקדת לשכת הגיוס, שהיא פוקד, שציינה במסמך "מאושר לגיוס בהיבטי ר"פ". במסמך נוסף, מיום 19/10/2010 חזרה סגנית מפקד לשכת הגיוס ואישרה את גיוסו של המערער "מבחינת ר"פ". כעולה מתעודת עובד ציבור  ביום 24/1/2011 הוציאה חיילת מלשכת הגיוס צו לגיוסו של המערער ליום 22/2/2011. המערער לא התייצב באותו היום ואושר כ"משתמט". מקץ כמה ימים התייצב, נדון בדין משמעתי לעונש מחבוש מותנה ולאחר כמה ימים החל בהיעדרות דנן. יצוין כי מתרשומות שמצויות בתיק האישי עולה כי ככל הנראה נעשו צעדים כדי לשלב את המערער בקורס קדם צבאי לנהיגה. אין תיעוד על כך כי תהליך זה הושלם או כי ניתנה למערער דחיית גיוס לצורך לימודי נהיגה. לא הייתה מחלוקת כי בתקופה הנטענת בכתב האישום לא היה המערער בשליטת הצבא. אף לא הייתה מחלוקת כי, בשים לב לתקופה הקצרה שבה שהה המערער ביחידתו עובר לתחילת ההיעדרות, אין ניתן לומר כי "דימו בתום לב" שגויס כדין.

3.      בבית הדין קמא נטען מטעם המערער כי אין ראיות לכאורה לכך שהמערער נקרא כדין לשירות. להשקפת ההגנה מתעודת עובד הציבור עולה לכאורה כי החיילת החתומה על התעודה קראה למערער לשירות ולא פוקד מוסמך. נטען כי לא ברור מן התעודה האם הקריאה הייתה לפי סעיף 12 או שמא לפי סעיף 13 לחוק שירות בטחון. להשקפת ההגנה מן התרשומות שבתיק צריך להניח כי גיוסו של המערער נדחה לשם לימוד נהיגה ואין ראיות כי דחיית גיוס זו הופסקה כדין. ההגנה סבורה כי עניינו של המערער דומה לעניינים שנדונו ב-ע"מ/64/11 טור' חתוכה נ' התובע הצבאי הראשי (2011) וב-ע"מ/94/11 טור' קדוש נ' התובע הצבאי הראשי (2011), ויש, כמו שנעשה שם, להורות על שחרורו לחלופה. התביעה מצידה סבורה הייתה כי מן המסמכים אשר בתיק האישי ניתן ללמוד כי פוקד שקל את ענינו של המערער לגופו ועל כן אין חשש כי המערער נקרא רק לפי שיקול דעתו של חייל שאינו מוסמך  לכך.

4.      בית הדין קמא מצא כי ישנן ראיות מספקות לשלב המעצר כי צו הגיוס נשלח למערער  והוא קיבל אותו. להשקפת השופט הנכבד, עולה מן המסמכים כי הפוקד הפעיל שיקול דעת בקשר לגיוסו של המערער ובנסיבות אלה מוצדק מעצרו. הוסיף בית הדין קמא כי  בהיעדר תיעוד לכך שהמערער החל בקורס קדם צבאי מוטל על המערער הנטל להביא ראיות בעניין והוא לא עשה כן.

5.      בערעור חזרו הצדדים  על עמדותיהם האמורות.

6.      בעניין חתוכה קבעתי:

"... על פני הדברים עולה מן המסמכים כי המערער נקרא כדין לשירות ביטחון וכפועל יוצא מכך - כי ישנן ראיות לכאורה לביסוס אשמתו...יחד עם זאת, הטענה שלפיה צו הקריאה לשירות ביטחון צריך להיות מוצא על ידי הפוקד עצמו, והחייל בעל ההסמכה מוסמך לקבוע רק את המועד והמקום שנועדו להתייצבות היא טענה נכבדה שראוי לדון בה במשפט גופו. קריאת סעיפי חוק שירות  לדוגמה את האמור בסעיפים 3, 5(ב), 6, 11 ו-13 לחוק שירות בטחון...'כידוע מקום שמתעוררות שאלות מורכבות אודות חוקיות הגיוס שאין ניתן לבררן בתוך ימים ספורים, ראוי להימנע ממעצר ממשי ולשקול להסתפק בחלופת מעצר' (ע"מ/32/07 טור' שווץ נ' התובע הצבאי הראשי (2007); ראו גם: ע"מ/31/07 טור' לשצ'נקו נ' התובע הצבאי הראשי (2007))" (וראו גם בעניין קדוש).

7.      באותם עניינים מסכת הראיות שהוצגה בקשר לעצם הקריאה לשירות כללה רק תעודת עובד ציבור וכתב הסמכה לחייל החתום על התעודה.

8.      בענייננו, עולה מן העיון בתיק האישי תמונה רחבה יותר. פוקד עסק בעניינו של המערער לגופו בשלב מוקדם, עת נקרא לשירות מכוח סעיף 12 לחוק. גם אם תאמר כי פרק זה מנותק מהשתלשלות הדברים המאוחרת, משהתייצב המערער, נבדק ונקבע לו פרופיל- אף בשלב השני, ערב קריאתו לשירות האמורה בתעודת עובד הציבור, נדרשה סגנית מפקדת הלשכה, שהיא, כאמור, פוקד, לבחינת עניינו. בחינה זו עסקה באפשרות לגייסו על רקע קיומו של רישום פלילי, והיא נערכה לאחר שכבר נקבע למערער פרופיל רפואי. בנסיבות אלה, ובראיה כוללת של הטיפול במערער, אין ניתן לומר, אף לא לכאורה, כי עולה אפשרות כי המערער נקרא לשירות באופן מכאני, על ידי חייל שלא הוסמך לכך. אדרבא, רשויות הגיוס טיפלו בעניינו בהרחבה, פוקד נדרש להיבטים מיוחדים בקשר אליו תקופה קצרה יחסית לפני שהוצא לו צו הגיוס. בכך, נבדל עניינו של המערער מענייניהם של חתוכה וקדוש.

9.      לא מצאתי בסיס ליתר טענותיהם של הסנגורים. אין מקום להניח כי גם הקריאה המאוחרת נעשתה לפי סעיף 12, כשמן המכלול עולה כי כבר נקבעה למערער כשירות רפואית. אין בדל ראיה לכך כי גיוסו נדחה ועל כן אין מקום להניח זאת.

10.  אופייה של העבירה המיוחסת, על רקע התנהגותו של המערער במסגרת הליכי גיוסו והיעדרותו הקודמת, מקימה את עילות המעצר הנוהגות בכגון דא (ראו ע"מ/37/11 חריפקוב נ' התובע הצבאי הראשי (2011) והאסמכתאות שם). לא מצאתי, כאמור, כי כאן מוצדק לחרוג מכך ולהסתפק בחלופת מעצר.

11.  הערעור נדחה, אפוא.

ניתנה והודעה היום, ‏‏כ"ב בטבת התשע"ב, 17 בינואר 2012, בפומבי ובמעמד הצדדים