החלטה בתיק ע 253/08

            המשיב עומד לדין באשמת גניבה (ונסיון לגניבה, לצד עבירות נילוות) של תופים ועליהם צינורות השקייה. כתב האישום מתאר, כי ביום 20.1.2008 נטל המשיב תוף משדות קיבוץ עין דור, אחר כך פנה למושב אילניה על מנת ליטול משדותיו תופים שהיו שם (אלא שמעשה הגניבה לא הושלם, בשל כך שהמשאית שהביא עמו למקום לשם העמסה השלל - שקעה בבוץ), ומשם פנה לשדות קיבוץ יפעת, שם החל בהעמסתם של תשעה תופים על המשאית, אך הופתע בידי מרכז המטעים והרב"ש שהוזעק למקום, לאחר שהספיק להעמיס שניים מן התופים.

            העוררת ביקשה את מעצרו של המשיב עד תום משפטו, אך בית משפט השלום דחה את בקשתה. הנשיא הנכבד קמא מצא תשתית ראיה להוכחת העובדות שבכתב האישום לכאורה, אלא שלטעמו תשתית זו הינה 'רופפת' או 'קלושה', ואינה מצדיקה את מעצרו של המשיב, חרף קיומה של עילה למעצר. על כן הורה לשחרר את המשיב, כפוף לחתימה על ערבות עצמית וערבות צד ג', ואיסור על יציאת המשיב מן הארץ.

            על החלטה זו מלינה העוררת, בערר שהניחה לפניי. המשיב מבקש, מפיו של סניגורו, להותיר את ההחלטה קמא על כנה. לטעמו ראוי היה לקבוע, כי לא מתקיימת כל תשתית ראיה להוכחת האישום, ולא רק לאפיין אותה כקלושה או רופפת.

            כעולה מדברים אלה, במרכזה של מחלוקת בין הניצים עומדת שאלת קיומה של תשתית ראיה לכאורה להוכחת האישום. לאחר שעיינתי בחומר החקירה מצאתי, כי תשתית שכזו קיימת, אך אין היא מוצקה דיה על מנת להצדיק מעצר של המשיב עד תום משפטו. בכך אדון עתה.

            ובכן המשיב טוען, כי הוא בעל עסק לגריסת פלסטיק, ובמסגרת עיסוקו יצר עמו קשר פלוני, שהציג עצמו כ'יואב מרגי' מנהלל, והציע לו לקנות תופים, המצויים בשדות אילניה ויפעת. כשהגיע לאילניה, עם משאית שהזמין למקום, שקעה המשאית בבוץ, ולכן לא נלקחו התופים. משם הוא נסע ליפעת, שם החל להעמיס את התופים, עד כי הגיע הרב"ש למקום. הוא טוען, כי שילם לאותו יואב סך כ-4,000 ש"ח עבור התופים.

            אשר לעין דור והתוף שנלקח משם, אף שהמשיב מאשר, כי היה באותו יום בקיבוץ, הוא מתכחש לכך שנטל תוף משדותיו.

            ככל שהדבר נוגע לתופים שבאילניה וביפעת, המשיב מציג גירסה, שלפיה נפל קורבן למזימה של נוכל כלשהו, שהציג עצמו כבעליהם של התופים, ואף נטל ממנו את תמורתם, אלא שבדיעבד נסתבר, כי התופים אינם שלו. לא ניתן לומר על גירסה זו, כי היא מופרכת לכאורה. היא מתחזקת גם מתוך עדותו של הרב"ש, שבעת שתפס את המשיב בעיצומה של העמסה - שוחח עם אותו 'יואב' (לבקשת המשיב), וספג ממנו מנה של קללות, כפי שספג קודם לכן המשיב, כשהתקשר ל'יואב' וסיפר לו את שהתרחש בעת ההעמסה. השאלה החשובה באמת היא, האם נסיבות אלה עשויות לעמוד למשיב גם נגד טענת העוררת, לפיה הוא עצם את עיניו מפני המציאות, שהיתה ברורה נוכח העובדה, כי התופים היו מצויים בשדות של אחרים, כאשר אותו יואב איננו מוכר לו כי אם היכרות שטחית בת מספר ימים, וכאשר המחיר שאותו הוא שילם עבור התופים נמוך עשרת מונים ממחירם האמיתי (הוא שילם כ-4,000 ש"ח, עבור תופים ששוויים כ-60,000 ש"ח; עם זאת יתכן, כי ההפרש בשווי עשוי לנבוע מכך, ש-4,000 ש"ח הוא מחיר הפלסטיק לגריסה, בעוד 60,000 ש"ח הוא מחירם של צינורות ההשקיה כמוצר שיש בו שימוש, להבדיל מחומר לגריסה). לטעמי - אין להוציא מכלל אפשרות, כי לכל הפחות ספק סביר יעמוד לטובת המשיב בבוא העת, על מנת לזכותו מעבירות אלה של גניבה וניסיון לגניבה של התופים משדות אילניה ויפעת. מכל מקום, שותף אני לדעתו של הנשיא הנכבד קמא, כי אף שניתן לומר, כי קיימת תשתית ראיה לכאורה, עוצמתה אינה מגעת כדי הצדקה של מעצרו של המשיב עד תום משפטו.

            ככל שהדברים נוגעים לנטילה מקיבוץ עין דור, שם הראיות קלושות עוד יותר. אף שהמשיב מאשר כי היה בקיבוץ במועד האמור, אין ראיות מוצקות, העשויות לקושרו לנטילת התוף שנלקח מן השדות.

            ועוד אומר, כי שותף אני לדעתו של הנשיא הנכבד קמא, לפיה קיימת עילה למעצרו של המשיב, משום הטעמים שהטעים בהחלטתו (ובהם עברו של המשיב, היותו אסיר ברישיון בעת הרלוונטית, מאסר מותנה המרחף מעל ראשו, ועוד כיו"ב טעמים). שותף אני גם לדעתו, כי משום עוצמתן הנמוכה של הראיות, יש מקום לשחרורו של המשיב בתנאי ערובה. עם זאת מצאתי, כי ראוי להכביר קמעא בתנאי השחרור הללו, על ידי הפקדת סך 15,000 ש"ח במזומן או ערבות בנקאית, נוסף לתנאים שנקבעו בהחלטה קמא.

            סוף דבר, הנני דוחה את הערר, כפוף לתוספת ההפקדה הכספית, כאמור מעלה.

ניתנה היום ז' באדר א', תשס"ח (13 בפברואר 2008) במעמד הנוכחים.

000253/08בש 054 איתי בהלול-גור התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: