החלטה בתיק ע 1503/08

1.         ערר על החלטת בית משפט השלום בנצרת  (כב' הנשיא ת' כתילי) (להלן - בית משפט קמא), שניתנה ביום 31/8/2008 בתיק מע"ת 08-08-7707, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בתיק פ 08-08-7706 (להלן - התיק העיקרי).

2.         בכתב אישום בתיק העיקרי יוחסו לעורר העבירות הבאות:

א .         תקיפה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 380+382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, (להלן - חוק העונשין);

ב .         תקיפה סתם - עבירה לפי סעיף 379 + 382(ב) לחוק העונשין;

ג .          איומים - עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין;

ד .         מעשה מגונה - עבירה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין.

3.         להלן התמונה העולה מכתב האישום:

המתלוננת: ילנה מלצב - היא אשת העורר ונמצאת בהליכי גירושין. ביום 20/8/2008 בשעה 10:00, או בסמוך לכך בנצרת עלית, רח' דליה, ישבה המתלוננת במקום ציבורי עם ביתה הקטינה כבת 10 חודשים. אז הגיע העורר למקום ולקח את הילדה מהעגלה בציינו בפני המתלוננת כי הוא לוקח אותה לישון אצל הוריו. כשסירבה המתלוננת וניסתה לקחת את הילדה, תקף העורר שלא כדין את המתלוננת, בכך שדחף אותה ובעט בבבטנה.

בהמשך, לקחה המתלוננת את ביתה בכוח מידיו של העורר וכאשר הפנתה המתלוננת לעורר את גבה, תקף אותה העורר, בכך שהיכה בפניה עם ידו בחוזקה ומעוצמת המכה נפלה המתלוננת על ברכיה. למתלוננת נגרמה חבלה של ממש - נפיחות בפנים ודם ירד מהאף.

בהמשך, עזב העורר את המקום ואיים בפגיעה שלא כדין בגופה של המתלוננת בכוונה להפחידה בכך שאמר לה: "אם את לא נוסעת מפה אני ארצח אותך".

בחודש 6/08, תאריך וזמן מדויק אינם ידועים למשיבה, ביצע העורר במתלוננת מעשה מגונה ללא הסכמתה, בכך שהגיע לביתה בנצרת עלית ברח' דליה 6 וביקש לדבר עימה, ולאחר מכן אחז בידיה, ניסה לנשק אותה והשכיב אותה על הספה ונשכב עליה עם בגדיו. המתלוננת התנגדה בכוח וכאשר הילדה שלה התעוררה, קם העורר מעליה ועזב את הדירה.

4.         אלה בתמצית נימוקי הערר:

א .         טעה בית משפט קמא כאשר קבע כי העורר מסוכן, תוך התעלמות מהעובדה כי המתלוננת הודיעה במשטרה שהיא הסכימה לארח את העורר בביתה ואף אפשרה לו להיכנס לביתה במספר הזדמנויות ובכך, למעשה, הצהירה שאין היא חוששת ממנו.

ב .         טעה בית משפט קמא כאשר התעלם מהעובדה כי גרסתה של המתלוננת בדבר אלימות נגדה מצידו של העורר, נשארה עדות יחידה, כל זאת כאשר האירוע מיום 28/8/2008, נשוא כתב האישום, התרחש בשעה 10:00 בבוקר, במקום ציבורי וברחוב שיש בו עוברים ושבים.

ג .          טעה בית משפט קמא בדחותו על הסף את חלופת המעצר שהוצעה בעיר הרצליה, בדירת סבתו, וזאת חרף העובדה כי מדובר בחלופת מעצר ראויה ורצינית, ויש בה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהעורר ובכך לאיין את החשש לשלומה של המתלוננת.

ד .         טעה בית משפט קמא משלא הורה בהחלטתו על הזמנת תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן, וזאת על מנת לבחון את החלופה שהוצעה, כאמור לעיל.

5.         ב"כ המשיבה התנגד לערר וביקש להשאיר את החלטת בית משפט קמא על כנה. לטענתו, העורר מסוכן מאוד והמתלוננת נמצאת במצב של חשש גדול לחייה. ברקע לאלימות של העורר יש צריכת אלכוהול על-ידו. כמו כן, הדגיש ב"כ המשיבה, כי העורר ביצע לכאורה את העבירות נשוא תיק זה כשמאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו. במצב דברים זה, צדק בית משפט קמא בהחליטו שלא לבקש תסקיר מעצר בעניינו של העורר, הואיל ובית משפט קמא השתכנע כי שום חלופת מעצר לא תאיין את מסוכנותו של העורר כלפי המתלוננת.

6.         לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בהחלטת בית משפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות ואלה נימוקי:

א .         ראיות לכאורה: