החלטה בתיק ע 1373/08

לפניי ערר כנגד החלטת בית משפט לתעבורה בנצרת (כב' השופט דבור) (להלן:" בית משפט קמא"), שניתנה ביום 07/08/08, בה נתקבלה בקשת אורה ארבל (להלן: "ה משיבה"), לביטול הפסילה המנהלית שהוטלה עליה על ידי קצין משטרה ורישיון הנהיגה הוחזר לה.

1.         נימוקי הערר

א .         ביום 28/07/08 סמוך לשעה 13:45, בכביש 77 מכיוון כללי בית רימון למוביל, נהגה המשיבה ברכב מסוג מיצובישי מ.ר. 8200451 (להלן: " הרכב").

ב .         המשיבה נתפסה תוך כדי נהיגה במהירות מופרזת של 170 קמ"ש במקום 90 קמ"ש.

ג .          רשיון הנהיגה של המשיבה נפסל על ידי קצין משטרה ל-30 יום.

ד .         המשיבה הגישה לבית משפט קמא בקשה לביטול הפסילה המנהלית ביום 29/07/08.

ה .         טעה בית משפט קמא בהחלטתו כשקבע שקיימת אי בהירות ביחס להתרחשות בזירת האירוע. בית משפט קמא לא בחן לעומק את התשתית הראייתית.

ו .          טעה בית משפט קמא כשהעדיף את האינטרס הפרטי של המשיבה על פני האינטרס הציבורי.

ז .          בבוא בית משפט לדון בבקשה לפסילה עליו לבחון הבקשה בשני מישורים:

(1)        בחינת קיומן של ראיות לכאורה, המצדיקות הגשת כתב אישום.

(2)        משהגיע בית משפט למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה הרי שיהיה רשאי לבטל הפסילה המנהלית רק אם שוכנע כי ביטול הפסילה לא תפגע בביטחון הציבור.

ח .         בית משפט קמא לא בחן הבקשה כמתבקש על פי הפקודה. מחומר הראיות שהוגש לבית המשפט ישנן ראיות מוצקות להוכחת אשמת המשיבה אף מעבר לראיות לכאורה.

ט .         עצם ביצוע העבירה ונסיבותיה מעידים על מסוכנותה של המשיבה וסכנתה לביטחון הציבור.

י .          טעה בית משפט קמא כאשר התעלם מחזקת החוקיות של צו הפסילה המנהלית.

           יא.    סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א - 1961 (להלן: " הפקודה"), יוצר חזקה לפיה, מי שנפסל לפי סעיף 47 לפקודה הנו מסוכן לציבור, ומעביר את נטל השכנוע והוכחת העדר מסוכנות, שכן הסמכות לביטול מוקנית לבית המשפט רק אם שוכנע כי אין בביטול הפסילה סכנה לציבור (סעיף 48 סיפא).

יב .        אין בתי משפט נוהגים להתערב בהחלטה של קצין כשאין עילה המצדיקה זאת (ראה בש"פ רון לוינטלנ' מ"י).

2.         נימוקי המשיבה

א .         המשיבה היא נהגת מזה 21 שנים.

ב .         עברה התעבורתי כולל דו"ח חניה ופניה בקשת חדה מדי.

ג .          בית משפט קמא בחן את תיק החקירה וקבע כי לפני התביעה יעמדו אבני נגף רבים להוכחת אשמת המשיבה.

ד .         מהמקום הספציפי בו עמד השוטר לא ניתן היה למדוד את מהירות הנסיעה של המשיבה.