החלטה בתיק ע'מ 2518/12

כתב האישום שהוגש נגד העורר מייחס לו עבירה של זריקת חפצים לעבר אדם או רכוש, ונטען בו כי ביום 01/06/12 בסמוך למקום מגוריו בכפר בית עווא, יידה העורר ביחד עם אחרים אבנים לעבר כוחות הביטחון בכוונה לפגוע באדם או רכוש. העורר נתון במעצר מיום 30/08/12, וביום 05/09/12 החליט בימ"ש קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. חלפו כמעט חודשיים עד שהעורר החליט לערור על החלטה זו, ולא ניתן לי הסבר מניח את הדעת לשיהוי ממושך זה בהגשת הערר. בנסיבות שמפורטות בהמשך ההחלטה, אין לי אלא להביע צער, על שהצדדים לא השכילו להביא לסיומו של התיק עד כה, ועל כך שעניין זה מגיע לראשונה לבית משפט זה, לאחר שיהוי כה ממושך.

בכל אופן, לטענת הסנגור, אין די ראיות לביסוס אשמתו של העורר. לדבריו מחומר הראיות עולה כי לכל היותר מדובר על יידוי אבנים לעבר גדר ההפרדה, ולכן אין עילה למעצרו של העורר. הסנגור מוסיף וטוען כי שותף של העורר, עד תביעה 4, שוחרר ממעצר, וכך צריך לנהוג גם בעורר. לעומת זאת, התובע טוען כי יש ראיות לכאורה נגדו, ומדובר בהפרת סדר המונית שבמהלכה יידה העורר אבנים לעבר כוחות הביטחון, ולכן אין מקום להתערב בהחלטתו של בימ"ש קמא. לדבריו עד תביעה 4 הוא קטין, ולכן בסופו של דבר שוחרר ממעצר.

שקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החקירה, אשר כולל שתי אמרות מפלילות של עדי תביעה 3 ו-4. עד תביעה 3 הוא קטין שטרם מלאו לו 15, ובאמרתו מיום 22/08/12 הוא מעיד על עצמו כי במועד שבכתב האישום שאינו זוכר אותו במדויק, במהלך הלוויה של הרוג מהכפר שגופתו הוחזרה, יידה 2 אבנים לעבר הצבא. העד מוסיף ומונה רשימה שלמה של אנשים שיידו אבנים ביחד עמו, וביניהם הוא מזכיר גם את שמו של "מוצעב מחמד אלשייך סויטי", אולם ביחס לכל היתר הוא לא מציין שיידו אבנים לעבר כוחות הביטחון.

עד תביעה 4, קטין בן 16 לערך, מציין אף הוא כי באותו מועד יידה אבנים, אולם הוא טוען כי יידה אבן אחת לעבר הגדר. הוא מעיד גם על שני אנשים שיידו בקבוק תבערה באותו אירוע, ואינו יודע לאן יידו את הבקבוק, וכן עוד 4 אנשים שזרקו אבנים ובכללם " מוסעיב אלשייך בן 22 ". גם הוא אינו מציין להיכן נזרקו האבנים ע"י אותם אנשים. העורר עצמו מסר אמרה ביום מעצרו, ובה הכחיש כי השתתף באותה הלוויה, וכן הכחיש כי יידה אבנים או חפצים אחרים. העורר ציין עוד כי אינו נוהג ללכת עם ילדים, כשהוא מתכוון לעדים המפלילים שצעירים ממנו בהרבה. בהמשך האמרה ציין העורר כי נוהגים לכנות אותו אבו שייך מוחמד מפני שמכבדים מאוד את אביו שהוא אדם מבוגר.

נראה לי כי תמונת הראיות כפי שפורטה לעיל, יש בה אמנם כדי לעבור את הרף של ראיות לכאורה, אולם מדובר בראיות שאינן נקיות מקשיים מסוימים, בעיקר מפני שאין עדות מפורשת שמציינת כי העורר יידה בעצמו אבנים לעבר כוחות הביטחון. כאמור, עד תביעה 3 מעיד על עצמו כי ידה 2 אבנים לעבר הצבא, אך אינו מציין זאת ביחס לאנשים הנוספים שהוא מונה ברשימת מיידי האבנים באותו אירוע, ואילו עד תביעה 4 מציין כי יידוי האבנים שלו היה לעבר הגדר. לא ניתן אפוא למצוא עדות חד משמעית כי העורר יידה בעצמו אבנים לעבר כוחות הביטחון. גם השם שמצוין באמרות המפלילות, אינו זהה לשם שמופיע בכתב האישום, אף כי ניתן לייחס את ההבדלים לכינוי שבו מכנים בכפר את אביו של העורר, כפי שהוא עצמו ציין באמרתו, ועדיין ההבדל בשם יוצר קושי ראייתי מסוים. לכך יש להוסיף את העובדה כי עברו של העורר נקי, בשונה מחלק מהאנשים שנעצרו בחשד למעורבות באותו אירוע.

אכן יידוי אבנים במהלך אירוע המוני של הפרות סדר, יש בו בדרך כלל כדי לבסס עילה של מסוכנות שמצדיקה מעצר עד תום ההליכים, אולם יש מקום להבדיל בין יידוי אבנים לעבר בני אדם, שבוודאי יש בו מסוכנות רבה, ובין יידוי אבנים לעבר גדר ההפרדה, שעם כל החומרה שבדבר - הסיכון אינו כה גבוה, בהשוואה לידויי אבנים לעבר בני אדם. כאשר מדובר במי שעברו נקי, ואין לחובתו ראיות חד משמעיות כי יידה אבנים לעבר בני אדם, ניתן לשקול את שחרורו לחלופת מעצר.

במיוחד אמורים הדברים, כאשר חלפו כבר למעלה מחודשיים מאז נעצר העורר, ואין לדעת בוודאות מתי יסתיים המשפט. בדיקה שערכתי העלתה כי המשפט צפוי להישמע לגופו בעוד כשבועיים ומחצה, ושבעה עדי תביעה זומנו לאותו מועד, אולם ספק רב אם ניתן יהיה לסיים את המשפט באותו יום, ובכל מקרה - מאחר ואני סבור כי יש חולשה מסוימת בראיות, אינני סבור כי יש הצדקה להותירו במעצר עד למועד שמיעת ההוכחות. נראה לי כי ניתן למצוא חלופת מעצר סבירה, שיהיה בה כדי לתת מענה סביר למסוכנות שנשקפת מהעורר, ויהיה בה אף כדי להבטיח את התייצבותו להמשך משפטו.

סוף דבר, נוכח כל האמור לעיל, התוצאה היא שאני מורה על שחרורו של העורר ממעצר, בכפוף למילוי התנאים הבאים:

1. הפקדת 7,000 ש"ח במזומן.
2. החתמת שני ערבים צד ג', על סך 10,000 ש"ח כל אחד, אשר לפחות אחד מהם הוא בעל רישיון עבודה בישראל.

מובהר בזאת כי שחרורו של העורר ממעצר לעת הזאת, אין בו כדי ללמד דבר וחצי דבר על הכרעת הדין במשפטו, אשר תינתן בערכאה הדיונית לאחר שיישמעו בפניה כל העדויות. אין בכך גם כדי להגביל את הערכאה הדיונית בגזירת דינו של העורר, אם יימצא אשם בדינו. מובהר עוד כי העורר חייב להתייצב להמשך משפטו, במועד שנמסר לו בהחלטה קודמת של בימ"ש קמא, וכי אי התייצבות במועד, עלולה להביא למעצרו של העורר, ולחילוט הפיקדון והערבויות. 

ניתנה היום, 4 בנובמבר 2012, י"ט בחשוון התשע"ג, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: