החלטה בתיק מספר 18-09310-13-4

מנורה מבטחים גמל בע"מ, צד ג', עתר לקבלת הוראות בדבר צו המימוש שניתן על נכסי החייב בטענה, כי לחייב פוליסת ביטוח הכפופה לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור  ולניהול קופות גמל), תשכ"ד - 1964 ובטענה, כי הכספים בחשבון החייב מיועדים לקצבה, ועל כן אינם ניתנים למימוש.

צד ג' לא ציין הסכומים הצבורים אצלו וכן לא ציין המועד בו החייב זכאי לקבלם.

ביום 15.10.13, הזוכה בתיק הגישה תגובתה, טענה, כי קיימת בפסיקה מחלוקת עקרונית בנושא מימוש כספי קצבה. ביום 09.05.12, ניתנה החלטה על ידי רשם ההוצאה לפועל נאסר ראמי לפיה ניתן לממש עיקול שהוטל על כספי הקצבה, כאשר מדובר בעיקול שהוטל בהוצל"פ להבדיל מעיקול זמני שהוטל בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי.

דיון

סעיף 50(א)(1) לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז 1967 קובע -

           (א)  ואלה נכסים שאין מעקלים אותם בידי צד שלישי וצו עיקול על כלל נכסי החייב לפי פרק זה אינו תופס בהם:

(1)   נכס שאינו ניתן לעיקול לפי כל דין;

                 ...."

לפי הוראה זו, אם ניתן למצוא בהוראת דין כלשהי איסור או הגבלה על עיקול הכספים, אזי פשיטא שגם מכוח סעיף 50(א)(1) לא ניתן לעקלם. הוראה כזו מצויה בסעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963 וקובעת כי, כספי פיצויים ותגמולים שהופקדו בקופת גמל לקצבה, אינם ניתנים להעברה, לשעבוד או לעיקול ובלשונה -

"(א)  סכומים ששולמו במקום פיצויי פיטורים לפי סעיף 14, או שהופקדו לפי סעיף 20 או לפי סעיף 21, או ששולמו לקופת גמל לתשלום פיצויי פיטורים או ששולמו או שהופרשו לקופת גמל לקצבה -

(1)  אינם ניתנים להחזרה, להעברה, לשעבוד או לעיקול; הוראה זו לא תחול על סכום ששולם או הופקד כאמור בעד עובד שבינתיים חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים, אלא אם הסכום מיועד גם לביטוח קצבה ולא נקבע בהסכם קיבוצי או בהסכם אחר שהוא ניתן להחזרה או להעברה;

(2)  אינם חלק מנכסי המעביד במקרה של פטירה, פשיטת רגל או פירוק, במידה שתביעות העובדים לפי חוק זה לא סולקו.

(ב)  הוראות סעיף זה יחולו גם לגבי ריבית והפרשי הצמדה שנוספו על סכומים כאמור."

במסגרת דברי הצעת החוק נכתב -

"לאחרונה החלו נושים להטיל עיקול על כספים ששולמו לקרנות פנסיה בנימוק שהגנת סעיף 26 לחוק אינה חלה על כספים ששולמו לקופת גמל לקצבה. מוצע להחיל במפורש את ההגנה מפני עיקול או שעבוד גם על כספים ששולמו לקופת גמל לקצבה, וזאת כדי להבטיח שמירת הביטחון הסוציאלי של העובד ובני משפחתו" (הצעת חוק פיצויי פיטורין (תיקון מס' 18) (שריון סכומים ששולמו לקופת גמל לקצבה), התשנ"ח - 1998, ה"ח 659).

פסק דינו של כב' השופט הנדל בברע (ב"ש) 736/04 יעקב לוסקי נ' מרדכי דקר מחזק האמור וקובע -

"תכלית חוק זו היא להגן על כספי פיצויי הפיטורין, וכספים אחרים כמפורט בסעיף, המגיעים לעובד. העובד מוגן מפני עיקול על פיצויי פיטורין מכל גורם שהוא. אין הבחנה בין נושה לנושה. ההיבט הסוציאלי בעל משקל רב. העובד אמור לקבל מענק של ממש והחוק אינו מסכים שסכום זה לא יועבר אליו. מענק זה אינו עוד תשלום משכורת. הוא אמור לסכם את תקופת היחסים בין המעביד והעובד. פיצויי הפיטורין משוחררים בנקודת זמן מסוימת, אך הכסף משקף קו ארוך של עמל ויגיע כפיים".

ולמטה מן הדברים הוסיף גם:

" דעתי היא שיש לפרש את המילים "לא ניתנים... לעיקול" כפי שהן, ועל כן אין מקום להטיל עיקול על כספי פיצויי פיטורים המופקדים בידי מבטחים, יהא אינטרס המעקל אשר יהא. פרשנות זו משתלבת עם פרשנות תכליתית, שמטרתה לוודא שכספי פיטורים מגיעים לחשבון העובד. לעניות דעתי, יש לתת משקל רב לטענה שלפיה לו רצה המחוקק להגביל את איסור הטלת העיקול על ידי נושי המעביד בלבד, היה עליו להיכבד ולהוסיף את המילים הבודדות הדרושות בכדי להבהיר כוונה זו".