החלטה בתיק מ 1292/03 - פסקדין

הרקע

אשרף מחמד פארס ג'אמוס, ת"ז 940658842 נעצר בצו מעצר מנהלי (הארכה) מיום 8 ביוני 2003 עד יום 7 בספט' 2003, בגין היותו פעיל תנזים. צו זה הוא הארכה של מעצרים מנהליים קודמים, שתחילתם באפריל 2002.

יש לציין, כי בהחלטת השופט בביקורת השיפוטית בצו הקודם, הורה כב' השופט אדריאן אגסי, כי אף שהוא מאשר את הצו המנהלי למלוא התקופה הנקובה בו, הרי לא ניתן יהיה להאריך את המעצר המנהלי לאחר תום הצו הנוכחי, אלא אם כן יתווסף מידע חדש בעניין העצור. על החלטה זו ערער רק העצור, והתביעה ביקשה להותיר את ההחלטה על כנה. ביהמ"ש לערעורים אישר את הצו למלוא התקופה המנויה בו, ולא פרט, האם הוא מאשר גם את החלטת ביהמ"ש דלמטה, בעניין התניית הארכת המעצר המנהלי בקיומו של מידע חדש (להלן בקיצור - תניית ההגבלה).

עפ"י מצוות הצו בדבר מעצרים מנהליים (הוראת שעה), הובא בפניי העציר לשם קיום ביקורת שיפוטית בעניינו.

בפתח הדיון הובהר, כי יש מידע מודיעיני חדש ומשמעותי בעניינו של העצור. המידע התקבל לאחר הדין בערעורו של העצור על הצו הקודם, והוא מחזק את המידע שכבר היה בידי המפקד הצבאי.

התביעה ביקשה שאאשר את הצו החדש למלוא התקופה הנקובה בו. התובע ציין, כי לאור חומרת המידע נגד העצור, לא ברור לו מדוע הורה השופט בביקורת השיפוטית הקודמת כפי שהורה, והביע תמיהה על העובדה, שהמפקד הצבאי הורה על תקופה של שלושה חודשי מעצר בלבד.

הסנגור המלומד טען, כי לאור תניית ההגבלה שקבע שופט הערכאה הראשונה בביקורת השיפוטית הקודמת, יש להחיל גם כאן את הלכת אל עמלה (בג"ץ 2320/98 אל עמלה נגד מפקד כוחות צה"ל באיו"ש פ"ד מח(3)675), ולפיה, ביהמ"ש מחויב לבחון מבחן כפול: האם מדובר במידע חדש, והאם המידע החדש משנה את התשתית המודיעינית שבפני המפקד הצבאי. עוד הוסיף הסנגור, כי תקופת ההארכה, בת שלושה חודשים, הקצרה יחסית, מלמדת על עמדת הרשויות והמפקד הצבאי ביחס לחומרת המידע, ונובעת גם מתוך מודעות להחלטת השופט בערכאה הראשונה.

כמו כן ביקש הסנגור, שאבחן בספקנות את מהימנות המידע המודיעיני, ואשקול את האפשרות לחקור את העצור ולהעמידו לדין. העצור הוסיף פרטים אודות מצבו המשפחתי וביקש להשתחרר מן המעצר המנהלי.

המחלוקת

לאחר העיון במידע החסוי, ותוך שקילת טיעוני הצדדים במהלך הדיון הגלוי, ראיתי לנכון להפנות לתביעה את השאלות המפורטות מטה, וביקשתי את התייחסותה בכתב:

א.      כיצד יש לראות את החלטת ביהמ"ש לערעורים, שלא קבע אם הוא מאשר את ההתניה שנזכרה בהחלטתו של כב' השופט אגסי? האם יש בכך אישור של ההתניה או ביטולה?