אברהם אדמון ז"ל, יליד 1918, (להלן: "
המנוח") נפטר לבית עולמו ב- 21.06.01 בבית חולים אסותא בתל אביב, בשל אירוע לב.
בפני בקשת אלמנת המנוח גב' רחל אדמון, (להלן:
"המבקשת"), שהוגשה לבית משפט זה ביום 27.11.06 באמצעות עו"ד ד"ר יהושע אסרף (להלן: "
ב"כ המבקשת" ו/או "
הסנגור"). בית המשפט מתבקש לפתוח בחקירת סיבות מותו של המנוח, בהתאם לסמכות שבסעיף 19 לחוק חקירת סיבות מוות, תשי"ח- 1958 (להלן: "
החוק") ולקבל תגובותיהם של גורמים שונים כמפורט בבקשה.
לבקשה צורפו נספחים רבים ובעיקרה מייחסת לרופאים שטיפלו במנוח בימיו האחרונים, טיפול רשלני ואפילו אדיש, המבסס חשדות לעבירת גרם מוות ברשלנות או הריגה.
עו"ד ורד אנוך מפרקליטות מחוז ת"א (להלן: "
ב"כ המשיבה" ו/או "
הפרקליטה"), התנגדה לבקשה משתי סיבות עיקריות. האחת, המבקשת פנתה לנציב תלונות הציבור במשרד הבריאות, פרופסור ש. גליק (להלן: "
הנציב") אשר בדק את המקרה לגופו ולא מצא ביסוס לטענה שהיו ליקויים בתפקודיהם של הצוותים הרפואיים שטיפלו במנוח עובר למותו. השניה, הזמן הרב שחלף מיום אירוע המוות ועד ליום הגשת הבקשה.
לנוכח חילוקי הדעות, קיימתי דיון במעמד הצדדים ושמעתי טיעוניהם בעל פה (ראו עמ' 2- 7 לפרוטוקול).
מהחומר בפני עולה תשתית כדלקמן:
1. המנוח, תושב אשדוד, כבן 82 במותו, סבל בליבו וכשנתיים לפני התאריכים הרלוונטיים עבר הליך של אוטם סרעפתי בשריר הלב (ראו נספחים ד' ו-יא').
2.
ב- 14.06.01, יום חמישי בשבוע, עברהמנוח, צנתור בבית חולים אסותא בתל אביב. את הפרוצדורה הזאת ביצע במנוח ד"ר מאיר רייכר (להלן: "
ד"ר רייכר").
- ב-
15.06.01, יום שישי בשבוע, שוחרר המנוח מבית חולים אסותא (החומר שבפני לא משקף תשובה מי נתן את הוראת השחרור ואת היקף הבדיקות שקדמו לשחרורו) וחזר לביתו.
- ב-
17.06.01, יום ראשון בשבוע, חש המנוח כאבים בחזה שלוו בהזעה, הוזמנה ניידת טיפול נמרץ. המבקשת דחתה הצעת צוות נט"ן להעביר את בעלה לבית חולים קפלן. בקשתה להעבירו לבית חולים שיבא לא התקבלה, כעולה גם מדברי הסנגור בבקשה (סעיף 25) וגם בדיון שבפני (עמ' 7 ש' 11- 13). בשני המקומות הסנגור נדרש לצורך הדחוף לניתוח ולבקשתה של המבקשת להעביר את המנוח לבית חולים שיבא. שתיקתו לעניין סירובה להעברת בעלה לבית חולים קפלן מבסס מסקנה שכך היה, כאמור בחוות דעת הקרדיולוגית (נספח ד').
- בפועל, הועבר המנוח לבית החולים הקרוב ביותר, בית חולים ברזילי. כאן המקום לציין שבאותה תקופה בית חולים ברזילי לא היה ערוך לבצע צנתורים. מאושפזים שנזקקו לכך הועברו לבתי חולים אחרים, ביניהם לבית חולים קפלן (נספח טז - מכתבו של פרופ' רייזין, מנהל שירותי קרדיולוגיה בבית חולים ברזילי ליועצת המשפטית של בית החולים, עו"ד ליאורה רזניק).
- לאחר עריכת בדיקות ראשוניות בחדר מיון הורתה ד"ר לובה אסטיס, רופאת חדר מיון בבי"ח ברזילי, לאשפז את המנוח במחלקת פנימית, (ראו נספח ט').
-
ב- 18.06.01, בהיותו במחלקת הפנימית נבדק המנוח על ידי ד"ר מיכאל ברמן - קרדיולוג מומחה. המנוח התלונן על כאבים בחזה (נספח יד). בשעות הערב הועבר המנוח למחלקת טיפול נמרץ לב -ICCU. בזמן ההעברה היה מצבו הכללי של המנוח טוב. הוא היה ערני, שיתף פעולה וקולות ליבו נשמעו תקינים (ראו נספח יא). למרות זאת מצא ד"ר ברמן לשוחח עם ד"ר רייכר, שהחליט, שעל המנוח לעבור צנתור חוזר אשר נקבע ליום 21.06.01.
-
ב-19.06.01, המנוח נבדק שוב על ידי רופא מחלקת טיפול נמרץ לב. המנוח המשיך לסבול מכאבים בחזה. הרופא הבודק חזר ופנה לד"ר רייכר (נספח טו'). באותו יום הועבר המנוח לבית חולים אסותא ובו ביום ביצע בו ד"ר רייכר צנתור חוזר (להלן: "
הצנתור השני"), ראו דו"ח צנתור נספח יב'. בצנתור השני, אובחנה חסימת העורקים כליליים אשר חייבה ניתוח מעקפים. הניתוח בוצע גם ללא כל דיחוי.
-
ב- 21.06.01 ליבו של המנוח קרס והוא נפטר בבית החולים.
-
ב- 9.09.01, הגישה המבקשת לנציב תלונה באשר לטיפול במנוח בימים שקדמו למותו.
- ב-
13.05.02, לאחר בדיקת חומר רפואי רלוונטי, כולל חוות דעת קרדיולוגית, שהקרדיולוג שחתם עליה עמד בתוקף על חיסיון שמו, השיב פרופ' גליק למבקשת כדלקמן:
"
בעלך המנוח סבל ממחלת לב קורונרית קשה. לפי מיטב הערכתי הוא טופל לפי כל הסטנדרטים המקובלים הן מבחינה קרדיולוגית והן מבחינה ניתוחים. הסיבוכים שמהם סבל ושגרמו למותו מוכרים ואינם ניתנים לחיזוי מראש וגם אינם ניתנים למניעה בדרך כלל גם במוסדות הכי טובים ומתקדמים בעולם.