ו"ע
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
680-08 ואח'
18/08/2008
|
בפני השופט:
1. מוקי לנדמן - יו"ר
2. פרופ' יוסף זהבי - חבר
3. עו"ד דן יערי - חבר
|
| - נגד - |
התובע:
1. וע 680/08 - סאסונא כהן
2. וע 675/08 - יצחק כהן
3. וע 674/08 - גילברט כהן
4. וע 678/08 - חיים שמעוני
5. וע 679/08 - ג'רמן חג'ג'
6. וע 681/08 - קלמנט חג'ג' ז"ל
עו"ד עציון דוד
|
הנתבע:
הרשות המוסמכת
עו"ד סמל/שוהם
|
| החלטה |
1. הדיון בעניינם של העוררים כמפורט לעיל אוחד, בשל העובדה שכולם עוסקים בסוגייה זהה.
השתלשלות העניינים לגבי כל העוררים דומה:
פניה למשיבה ללא יצוג עו"ד בתביעה שעניינה שהות בטוניס בתקופת המלחמה; דחיית התביעה ע"י המשיבה על הסף, בטענה לקיומה של נתינות טוניסאית;
קבלת החלטת הדחיה בדואר רשום (בין החדשים דצמבר 2005 עד ספטמבר 2007);
הגשת ערר באיחור (על פי הדין יש להגיש את הערר תוך 30 יום מקבלת החלטת הדחיה בדואר רשום) באמצעות בא כוחם דהיום, עו"ד עציון.
2. השאלה המתעוררת לגבי כל העוררים היא האם בשל האיחור בהגשת הערר, הם אינם זכאים לקבלת תגמול ממועד פנייתם הראשונה למשיבה, אלא ממועד מאוחר יותר, כלומר שינוי ההלכה בנושא שביסוד תביעתם - סוגיית הנתינות הטוניסאית.
השתלשלות משפטית: סוגיית הנתינות
3. יהודי טוניס אשר פנו בתביעות למשיבה, נדחו על הסף בטענה כי היו נתינים טוניסאים או צרפתים ועל כן אין הם עומדים בתנאי הקבוע בסעיף 160 לחוק הפיצויים הגרמני, העדר נתינות.
4. בשורה ארוכה של החלטות, החל משנת 2003, החליטה ועדת הערר כי הגם שכעקרון הייתה קיימת נתינות טוניסאית, שיש בה כדי למנוע כניסה לגדרו של החוק, גישת המשיבה לפיה כל יהודי טוניס היו בעלי נתינות אינה מבוססת. על כן, רק כאשר קיימת אינדיקציה לקיום נתינות, יעבור הנטל להוכחת העדר נתינות אל התובע ובכל מקרה אחר - אין לדחות תביעתו בטענה ערטילאית לקיומה של נתינות [ראו, למשל, וע 2942/02
ביסמוט משה נ' הרשות המוסמכת, לא פורסם
(20.10.2003); וע 358/04
סוזי גיטה נ' הרשות המוסמכת, לא פורסם (24.7.2005)].
5. על החלטות אלו (ודומות להן) הוגשו ערעורים הדדיים לבית המשפט המחוזי.
ביום 4.2.08 החליט ביהמ"ש המחוזי בת"א כי אין משמעות לקיומה של נתינות טוניסאית, ככל שהייתה כזו, ועל כן יש לבחון את תביעות יהודי טוניס לגופן [ע"א 3054/03,
כליפה רועה נ. הרשות המוסמכת, לא פורסם (להלן: "
הלכת כליפה")].
שאלת מועד התגמול
6. המשיבה פועלת על פי הלכת כליפה גם לגבי מי שנדחה בעבר בשל שאלת הנתינות ולא הגיש ערר, אולם התגמול משולם שלא ממועד הגשת התביעה הראשונה אלא רק ממועד מתן פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי.
7. לפיכך, לגישת המשיבה היום, באם אכן תמצא כי העוררים שהו בטוניס באיזור שהיה כבוש ע"י הגרמנים, הם יזכו לתגמול אך ורק ממועד מתן הלכת כליפה ולא ממועד הגשת תביעתם למשיבה.
8. לאור גישה זו, יש חשיבות לשאלה האם ניתן להאריך את המועד להגשת ערר לגבי העוררים, שרק אז יזכו לתגמול ממועד הגשת תביעתם הראשונה למשיבה.
דיון והכרעה
9. אין חולק בדבר זכותה של המשיבה שלא לקבל את קביעת הועדה ולערער עליה, כפי שנהגה. אולם, כל עוד החלטת הועדה לא שונתה בערעור, היא המשקפת את המצב המשפטי על פיו חובה על המשיבה לנקוט.
לא יעלה על הדעת כי המשיבה תתעלם מהחלטות הועדה, תמשיך להוציא החלטות דחייה בשל סוגיית הנתינות, כאילו לא ניתנו החלטות נוגדות על ידי ועדת הערר.