החלטה בתיק וע 1036/05

1.      זהו ערעור על החלטת המשיב מיום 26.10.05 לפיה מחלת הפיסורה (להלן: " המחלה") ממנה סובלת המערערת החמירה חלקית על חשבון השירות. שיעור ההחמרה שנקבע על ידי המשיב הינו 50%.

2.      המערערת נולדה ביום 4.5.84, התגייסה לשירות חובה 20.3.03 והשתחררה ביום 5.5.05. המערערת שירתה שנה ושלושה חודשים בבסיס חיל אוויר ברמת דוד כמאבטחת מתקנים ויתרת השירות, מקיץ 2004 ועד לסיום השירות, שירתה כאפסנאית טכנית במצפה רמון.

3.      המערערת טוענת כי יש להכיר במלוא הפגימה על חשבון השירות, באשר אין תלונות על פגימה זו קודם לגיוסה לצבא וכי החלה לסבול מן הפגימה רק לאחר הגיוס ובעקבות תנאי ההיגיינה הקשים בשירותים וכן תנאי שירותה כמאבטחת מתקנים, שחייבו אותה לשבת שעות רבות במגדלים גבוהים ללא יכולת להתפנות כרצונה.

4.      לתמיכה בטענותיה העידה המערערת עצמה וכן נסמכה על חוות דעת המומחה מטעמה, פרופסור משה שבתאי, כירורג. המשיב נסמך על חוות דעת המומחה מטעמו, פרופסור מ. גוטמן, כירורג ועל עדות מפקדה של המערערת, מר שרון עובדיה (להלן: " המפקד"). המומחים, המערערת והמפקד נחקרו.

5.      שני המומחים מסכימים כי למערערת מצב מולד של "בעיה תפקודית עצבית של המעי הגס... המתאימה לחסימה פונקציונאלית של מוצא האגן." אין גם מחלוקת כי במהלך השירות הצבאי הגיעה המערערת לכדי ניתוח בשל פיסורה אנאלית וזאת  ב- 5.12.04.  

העדויות

חוות הדעת הרפואיות

6.      פרופסור שבתאי, המומחה מטעם המערערת, בחוות דעתו כותב כך:

" השאלה המרכזית שעמדה בפנינו הינה: האם יש בכל זאת קשר סיבתי בין ההחמרה המשמעותית במצבה של הגב' שירזי עד לצורך לנתחה לבין תנאי השירות הצבאי. נכון הוא הדבר שההפרעה התפקודית בתנועתיות המעי הגס שכרוכה בשכיחות גבוהה יותר של פיסורות וטחורים הינה מצב מולד. ברם, לפחות על פי עדותה של גב' שירזי, שאין כל סיבה לפקפק באמיתותה, לא הייתה קיימת כל הפרעה משמעותית בהתרוקנות ותנועתיות המעי הגס טרם גיוסה לצבא.

מאחר ולעיתים קרובות קשה לעשות אבחנה חדה בין המשקל היחסי של כל גורם בגרימת המחלה, אפשר להניח בסבירות גבוהה מאד שתנאי השירות הם שתרמו באופן מכריע למחלתה של גב' שירזי להופעת הפיסורה ולצורך לנתחה בשל הפיסורה ולסבלה המתמשך.

על כן אני סבור, בניגוד לדעתו של פרופ' גוטמן, שהופעת הפיסורה וכל התחלואה שהתלוותה אליה מקורה בתנאי השירות ובעצירות שהתפתחה לאחר מכן."

7.      פרופ' גוטמן, המומחה מטעם המשיב, בחוות דעתו כתב כך:

" טחורים ופיסורה הינם מחלות שכיחות ביותר של התעלה האנאלית. שתיהן מתבטאות בכאבים ודמם וחולים רבים סובלים משניהם... המכנה המשותף בין שתי הפתולוגיות הנ"ל הוא עצירות. הגברת הלחץ התוך בטני ומעבר גוש צואה בלחץ רב דרך תעלת פי הטבעת גורם לפציעה במקרה של פיסורה...הטיפול הוא מקומי (שמרני או כירורגי) משולב בטיפול בעצירות. טחורים ופיסורה אינם נחשבים למחלה מקצועית (הכוונה למחלת מקצוע- הועדה), מכיוון שהתזונה הדרושה והאמצעים להתפנות כהלכה קיימים כמעט בכל מקום ובכל תפקיד.

חרף האמור לעיל, לעיתים ניתן לקשר בין השירות לבין החמרת תלונות של פיסורה. חייל צעיר הנמצא בטירונות חווה שינוי בהרגלי התזונה וההתרוקנות שלו ויתכן מצב שבו חייל הסובל מטונוס גבוה של פי הטבעת הנמצא בסיטואציה כזאת יפתח פיסורה, בעוד בתנאים הרגילים של חייו זה לא קורה....

מהי אותה הפרעה במעבר "או" חסימה פונקציונלית של רצפת האגן? ליקוי תפקודי זה של המעי הגס הסופי, הנקרא גם: "אניזמוס" מתאפיין בחוסר הרפיה של שרירי רצפת האגן, או אפילו התכווצות פרדוכסלית שלהם, בעת התרוקנות... נראה לי שאין ספק שהעצירות הכרונית של התובעת נובעת מליקוי תפקודי של רצפת האגן, והוא אשר החמיר את הפיסורה ולא להפך.

אני חולק על פרופ' שבתאי אשר מקנה חשיבות מכרעת לתנאי השירות. תנאי שירות אכן יכולים לגרום להחמרה של פיסורה אך לא להופעה של אניזמוס כרוני. אם אכן השפעת תנאי השרות היתה כה מכרעת, הרי שהיה מקום לצפות לשיפור משמעותי לאחר השחרור מצה"ל... גב' שירזי משוחררת מצה"ל כבר זמן רב, ואיננו רואים כל שינוי משמעותי.

לסיכום, אני סבור שאכן יש מרכיב של החמרה בשיעור 50% לגבי הופעת פיסורה, הנובעת מהחשש או הקושי להתרוקן בשירותים הצבאיים. העצירות הכרונית לעומת זאת היא קונסטיטוציונלית ואינה קשורה לשירות."

עדויות המערערת ומפקדה

8.      המערערת העידה כי הבעיות הרפואיות החלו מיד עם גיוסה בהיותה במחנה זיקים. יחד עם זאת, אין תלונות בנושא זה במרפאה בבסיס רמת דוד למרות שפנתה למרפאה 22 פעם במהלך אותה תקופה והתלוננה על בעיות שונות (מיגרנות, זיהומים בדרכי השתן) ואף במהלך הטירונות פנתה למרפאה אך לא התלוננה על נושא העצירות. רק באוגוסט 2004 כאשר עברה לבסיס בדרום אובחנה בעייה של פיסורה.

9.      בעדותה בפני הוועדה אמרה המערערת כי כמאבטחת ברמת דוד הייתה עושה שמירה על מגדלים והיה קושי לשחרר אותה לצורכי התפנות וכך החלו בעיותיה (עמוד 7-8 לפרוטוקול). מפקדה של המערערת באותה תקופה, מר שרון עובדיה, העיד בפני הוועדה כי המערערת שירתה שבוע בבסיס ושבוע בבית וכי המשמרות על המגדל נמשכו 4 שעות וג'יפ סיור היה מסייר בין המגדלים כך שניתן היה לפנות מי שהיה צריך לשירותים (עמוד 14-15לפרוטוקול).