החלטה בתיק הפ 946/05 - פסקדין

זוהי בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית.

עובדות

1.         המשיב 1 (להלן: "המשיב") עסק לפרנסתו בגיהוץ, בדירה ברח' הקישון 26 קומה ב', בה יש לו זכויות כדייר מוגן (ר' סעיף 1 לתובענה) (להלן: "הנכס").

לטענת המשיב, ביום 31.12.99 הוא סגר את הגהצניה (סעיף 3 לתובענה).

2.         לטענת המבקשת, המשיב לא שילם סך של כ-136,948 ש"ח נכון ליום 8.9.04, בגין מים וארנונה בנכס.

אי לכך פנתה המבקשת להליכי הוצל"פ וביקשה למכור נכס אחר אשר בבעלות המשיבים, הידוע כגוש 7241 חלקה 26, תת חלקה 3, המצוי ברח' מוצא 8 ת"א (להלן: "הדירה ברח' מוצא") (ר' נספחים ג' ו-ד' לתובענה).

3.         ביום 11.8.05 הגישו המשיבים תובענה (הפ 946/05) בה ביקשו מבית המשפט לקבוע "כי חובו של המבקש 1 לעירית ת"א בגין ארנונה ומים המתיחס לדירה ברח' הקישון 26 קומה ב'... הוא עד 31.12.99 וכי אין למכור את זכויותיהם של המבקשים בדירת המגורים שלהם ברח' מוצא 8 בת"א... ".

4.         בתובענה טוען המשיב, כי שילם את המגיע ממנו לעירית ת"א עד סוף שנת 1997 (סעיף 2 לתובענה), וכי לאור הפסקת פעילותו ביום 31.12.99 לא יתכן שחובו "צמח" לסכום הנטען ע"י המבקשת (סעיף 6 לתובענה).

עוד לטענת המשיב, על המבקשת לערוך תחילה את חשבון הארנונה והמים בדירה ברח' הקישון נכון ל-31.12.99, לפני פעולתה מכוח פקודת המיסים (גביה), ולהעביר חשבון זה למשיב על מנת שיוכל להגיב עליו (סעיף 7 לתובענה).

נוסף על כך טוען המשיב כי לאור מצבו, לאור חוק הגנת הדייר (נוסח משולב), תשל"ב-1972, ומאחר ואינו מסרב לשלם את המגיע ממנו, אין זה צודק וראוי למכור את הדירה ברח' מוצא, המבטיחה קורת גג לו ולבני משפחתו (סעיפים 13-18 לתובענה).

            לפיכך טוען המשיב, יש להיעתר לתובענה.

5.          ביום 28.8.05 הוגשה הבקשה נשוא החלטה זו, בה עותרת המבקשת לדחות את התובענה על הסף, בהעדר סמכות עניינית.

6.          ביום 4.6.06 נערך דיון בבקשה.

בסיומו של הדיון הוצע לצדדים כי המשיבים יגישו השגה והמבקשת תסכים להארכת מועד.

לאור בקשתם של ב"כ הצדדים לשקול הצעה זו, נקבע כי עליהם להודיע על עמדתם, וכי אם לא יגיעו הצדדים להסכמה, תינתן החלטה בבקשה.

ביום 11.6.06 הודיע ב"כ המשיבים כי הם מסכימים להצעה. לעומתם הודיעה המבקשת, ביום 25.6.06, כי היא מתנגדת ליתן ארכה להגשת השגה.

לפיכך ניתנת החלטה זו בבקשת המבקשת לדחיית התובענה על הסף.

דיון

7.         לטענת המבקשת, בית משפט זה נעדר סמכות לדון בתובענה מאחר והסמכות לדון בה מסורה למנהל הארנונה בהתאם לסמכותו על פי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן: "חוק הערר").

            לחלופין, טוענת המבקשת, הסמכות מסורה לבית המשפט לעניינים מנהליים על פי חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, תש"ס -2000.

8.         המבקשת מפנה לסעיף 3 לחוק הערר הקובע כדלקמן: