עניינה של החלטה זו - טענות סף שמעלים המשיבים כנגד המרצת הפתיחה, והם טוענים כי בשל טענות אלה דינה להידחות על הסף.
בהליך זה התבקש ביהמ"ש ליתן פסק דין הצהרתי כי המשיב 2 - ועד מושב הודיה - לא היה מוסמך לחתום על הסכם הפשרה בתיק ע.א. 1143/03 בבימ"ש מחוזי בב"ש, וכפועל יוצא התבקשה הצהרה שהחתימה על ההסכם מטעם המושב בטלה, וכי יש לבטל את פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי, שנתן תוקף לפשרה זו.
לשיטת המבקש, עם ביטול הסכם הפשרה שהושג בערעור דנן, ועם ביטול פסה"ד שנתן לו תוקף - יוחזר על כנו פסה"ד של בימ"ש השלום, שהיה נשוא הערעור, ולפיו היה על המשיב 3 - רוני בשארי - לסלק ידו ממקרקעין מסויימים שבשטח המושב.
הסכם הפשרה הוגש לביהמ"ש המחוזי ביום 18.10.04, ובו ביום קיבל תוקף של פס"ד, וזאת עפ"י פסק דינו של כב' השופט [כתוארו אז] נ. הנדל.
בין טענות הסף שנטענו בפני ע"י המשיבים, והרלבנטיות להחלטה זו, משום שכמבואר להלן מצאתי בהן ממש, נטען כי המרצת הפתיחה שלפני הוגשה בשיהוי ניכר, ובחוסר תום לב, מאחר שהיא נועדה "לעקוף" הליך מקביל, שבין הצדדים, שבמסגרתו עומדת להתלבן שאלת הזכויות באותן מקרקעין שבשטח המושב, ולו כשאלה שבגררא, והכוונה לת.א. 683/04 בבימ"ש השלום באשקלון, שזו תביעה של המבקש דכאן נגד המשיב 3.
המרצת הפתיחה שלפני הוגשה ביום 12.10.06.
אזכיר, כי סעד הצהרתי, ובוודאי כזה המתבקש כאן, ונועד להשיג ביטול ואיון של פסק דין חלוט של בימ"ש מחוזי
שנתיים ימים לאחר נתינתו, כפוף לתורת דיני היושר, הדורשת מהעותר בין היתר קיום ושמירה על ידיים נקיות.
כפי שקובע כב' השופט גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי" [מהדורה 7] עמ' 387:
"מתן הסעד ההצהרתי נתון לשיקול דעתו של ביהמ"ש, הרשאי לתת דעתו בגדר שיקוליו לכללים, שנקלטו עם השנים מעקרונות של יושר וצדק. ביהמ"ש יירתע מלהעניק סעד הצהרתי לתובע, שהתנהגותו בנושא המשפט לוקה בפגמים של שיהוי, חוסר תום לב והעיקר ניקיון כפיים".
סוגיית השיהוי והעובדות הצריכות לכך, במקרה הנדון כעת, חשובה מאד, שכן, לכאורה ישן התובע - המבקש על זכויותיו שלוש שנים, כאשר הצדדים האחרים אפשר ששינו מצבם לרעה, ותוך שלכאורה הוא נמצא מוחל או מוותר כל אותן שנים על זכויות מהותיות ביותר, זכויות קניין שלטענתו הופקעו ממנו שלא על דעתו ובמסגרת הליך שלא נטל בו חלק.
אמנם, הוא טוען טענות כלליות בדבר היות הסכם הפשרה בטל מאחר שהושג מתוך מניעים זרים העומדים בסתירה לטובת כלל החברים באגודה-המשיבה 1, ונחתם שלא בסמכות, אולם, הוא טוען גם לפגיעה ישירה וקשה בקניינו מתוך זה שעפ"י סעיף 3 לאותו הסכם פשרה הסכים המושב שהמשיב 3 יקבל לבעלותו ולחזקתו מגרשים מסויימים בשטח המושב, מגרשים השייכים לו עצמו.
המבקש אינו כופר בכך שלמשפט המתנהל באשקלון ואשר החל להתברר עוד בשנת 2004, יש רלבנטיות והשלכה על הסכסוך נשוא הה"פ שלפני, אולם הוא טוען, בין היתר, כי עד שלב מאוחר ומתקדם, בשלהי 2006, כלל לא ידע על הסכם הפשרה, שאת ביטולו הוא מבקש כיום, וממילא לא יכול היה לפעול במישור זה, ומיד עם היוודע הדבר - יידע בכך את ביהמ"ש באשקלון ואף הצהיר על כוונתו לעתור בנפרד לביטול הסכם הפשרה ופסה"ד שבעקבותיו.
ב"כ המבקש בתשובתו על הטענות המקדמיות, קובע [בסעיף א.1.ב ] כי
"אין כל שיהוי בבקשת המבקש" ומפרט כי:
"למבקש נודעו ההליכים נשוא הפשרה אותה מבקש הוא לבטל רק עם הגשתו של תצהיר ע"י יו"ר ועד האגודה של המושב - רפי שרעבי - בתיק הנדון בבימ"ש השלום באשקלון ת.א. 683/04. מצ"ב עמ' 1 ו-2 של התצהיר האמור, בעמ' 1 מוטבעת חותמת "התקבל" 29.6.06 ואילו דבר הפשרה נשוא הבקשה בתיק זה נזכר בס' 12 וצורף אף עותק הפשרה...לאחר הגשת התצהיר התקיימה ישיבה בבימ"ש השלום באשקלון, לאחריה התקיים הליך גישור בנסיון להגיע לפשרה משולשת כוללת, כשזה לא הצליח הוגשה המרצת הפתיחה.
אגב המבקש הודיע לבימ"ש השלום באשקלון , עוד קודם הגישור ומיד לאחר הגשת תצהירו של שרעבי, כי הוא יגיש המרצת פתיחה לביטול פסה"ד לביהמ"ש המחוזי בב"ש וביהמ"ש בהחלטה מאוחרת יותר נענה לבקשת המשיב ודחה את המשך הדיונים בתיק שם עד לקבלת החלטה ע"י ביהמ"ש המחוזי הנכבד בתיק זה".
במילים אחרות - למבקש, לשיטתו, נודע על הסכם הפשרה בימים האחרונים של יוני 2006, הוא השתהה מעט, רק במידה הנחוצה, לנסות ולהגיע לפשרה כוללת, במסגרת ההליך המתנהל באשקלון, וכאשר לא צלח בכך - הגיש את עתירתו בפני, שבועות ספורים אח"כ, כלומר - באמצע אוקטובר 2006.
לכל הדעות - אם כך הוא - אין מדובר בשיהוי "דרמטי" או בחוסר תום לב, שהרי אין חולק שהוא עצמו לא היה צד להתדיינות ולא היה בעל דין באותו ערעור שנדון בביהמ"ש המחוזי בשנת 2004, ואם לא ידע על הסכם הפשרה ועל פסה"ד שאישר אותו, לא יכול היה לפעול כנגדו.
אולם, למרבה הצער, מתברר כי העובדות שבהן נוקב המבקש אינן נכונות, ומסירתן לביהמ"ש, כפי שנעשה, עולה כדי נסיון להטעות, ובלית הסבר הגיוני כלשהו לכך, אין מנוס אלא לקבוע שאכן המבקש נוהג בחוסר תום לב ועושה שימוש לרעה בהליכי המשפט העומדים לרשותו.
במסגרת ת.א. 683/04, בבימ"ש השלום באשקלון [ואזכיר שהמשיבים טוענים ומדגישים שבמסגרת אותו הליך עומדת להתברר גם שאלת הזכויות שהמבקש טוען שיש לו ושפסה"ד שבפשרה פוגע בהם], בישיבת 21.10.04, ובנוכחות התובע - המבקש שלפני - הודיע עו"ד אוריין, ב"כ המשיב 3 [שם הוא הנתבע 1], בזו הלשון: