א.
רקע עובדתי
1. המבקש הגיש כנגד המשיבים תובענה על דרך של המרצת פתיחה, בה עתר להצהיר כי הסכם שנחתם בינו לבין המשיב 2 לרכישה משותפת של דירת מגורים מן הגברת רינה בראון - בטל. לחלופין, עותר המבקש להצהיר כי הוא שותף במחצית מזכויות הבעלות בדירה, יחד עם המשיב 2. בתובענה נטען כי המשיבה 3, שהיא פקידת הבנק במשיב 4, עשתה "יד אחת" עם בעלה, המשיב 1, שהיה עורך דינו של המבקש בעניין רכישת הדירה, במטרה לגזול את זכויותיו של המבקש. אם הבנתי נכון את התובענה, שנוסחה בצורה משובשת ולקויה, המשיבים 1 ו-3 נוכחו כי רכישת הדירה על ידי המבקש היתה "עסקה של פעם בחיים". כאשר פנה המבקש אל הבנק המשיב, באמצעות המשיבה 3, לצורך קבלת הלוואת משכנתא לרכישת הדירה, הכשילו אותו הבנק ופקידתו (המשיבים 3 ו-4), והמשיבה 3 פעלה, באמצעות בעלה, המשיב 1, להביא את המבקש למצב בו ייאלץ לצרף לעסקת הרכישה את המשיב 2, שהוא חברו ושותפו של המשיב 1.
2. המשיבים 1-2 הגישו תגובה להמרצת הפתיחה. המשיבים 3-4, לעומת זאת, הגישו בקשה למחיקה או לדחיה על הסף של התובענה, ולחלופין לחיוב המבקש להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיהם (בש"א 19512/07). המשיב 2, הגיש בקשה לחייב את המבקש ליתן ערובה לתשלום הוצאות המשפט. בשתי הבקשות ניתנה החלטה ביום 22.11.07: "
לתגובת הצדדים לפי תקנה 241". המבקש היה צריך להגיש תשובה בשתי הבקשות דלעיל בתוך 20 יום. הוא לא עשה כן, וגם לא הגיש בקשה להארכת המועד להגשת התשובה בשתי הבקשות.
3. ביום 31.12.07 הגישו המשיבים 3-4 בקשה למתן החלטה בהעדר תגובה, בבקשה שהגישו למחיקה או לדחית התביעה על הסף. ביום 2.2.08, הואיל ובתיק לא היתה תגובה מטעם המבקש, ניתנה החלטה בהעדר תגובה לפיה התובענה נגד המשיבים 3-4 נמחקה, והמבקש חוייב לשלם להם שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ש"ח בתוספת מע"מ.
4. כך גם ארע בבקשה השניה שהגיש המשיב 2 לצוות על המבקש ליתן ערובה לתשלום הוצאות המשפט. ביום 27.12.07 הגיש המשיב 2 בקשה למתן החלטה בהעדר תגובה. לבקשה זו נעניתי ביום 27.12.07, והורתי למבקש להפקיד ערבות בנקאית צמודה למדד בסך 20,000 ש"ח עד ליום 6.1.08, להבטחת הוצאות המשיב 2 בתובענה. עוד קבעתי באותה החלטה כי אם המבקש לא יעשה כן, תמחק התובענה. המבקש לא הפקיד ערובה עד היום.
5. ביום 2.1.08 (בטעות נרשם בהחלטה 2.2.08) הובאה בפני תגובת המבקש לשתי הבקשות דלעיל, שנכרכה שלא כראוי בתגובה אחת. הבהרתי בהחלטה כי בהעדר תגובה, ניתנו החלטות בשתי הבקשות, ולכן אינני יכול להתייחס עוד לתגובת המבקש.
6. ביום 3.1.08 הגיש המבקש בקשה לביטול ההחלטות שניתנו בשתי הבקשות דלעיל. ב"כ המבקש, עו"ד יוסי פאר, טוען בתצהירו כי בטרם הגיש את התגובות (באיחור), ביום 1.1.08, התקשר אל המשיב 1 (עו"ד טפרמן), וביקש את הסכמתו למתן ארכה להגשת תגובות המבקש, עקב תאונת דרכים בה נפגע. לטענת עו"ד פאר, נענה עו"ד טפרמן לבקשה, וסוכם כי התגובות של המבקש ישוגרו עוד באותו יום או למחרת, למשרדי המשיבים. אכן, התגובות הוגשו ביום 1.1.08, אך יום לאחר מכן הסתבר למבקש שהמשיבים הגישו בקשות למתן החלטה בהעדר תגובה, חרף הסיכום החברי שבין עו"ד פאר לעו"ד טפרמן. לכן טוען המבקש כי הבקשה למתן החלטה בהעדר תגובה הוגשה שלא בתום לב.
7. עו"ד טפרמן (המשיב 1) הגיש תצהיר תשובה בבקשה לביטול ההחלטות, בו הוא מאשר כי אכן עו"ד פאר פנה אליו בבקשה למתן ארכה, וציין כי הוא מבקש זאת על מנת להימנע מתביעת רשלנות מקצועית. אך עו"ד טפרמן הדגיש כי לא נתן כל הסכמה לכך, אלא הסביר לעו"ד פאר שלא ניתן לפנות בענין זה אליו, שכן שתי הבקשות הוגשו ע"י המשיבים 2 ו- 3-4, אשר מיוצגים ע"י עורכי דין מטעמם. עוד אמר עו"ד טפרמן לעו"ד פאר, כי ככל שהסכמתו הוא נדרשת למתן ארכה - נתבקש עו"ד פאר להעביר את הבקשה למתן ארכה בכתב, ואז יתייחס אליה עו"ד טפרמן. לפיכך טוען עו"ד טפרמן כי תצהירו של עו"ד פאר כוזב, ויש לדחות את הבקשה לביטול ההחלטות שניתנו בהעדר תגובה.
8. גם המשיבים 3-4 מתנגדים לביטול ההחלטות. בתצהירה של עו"ד א' וכטל-חלף, ב"כ המשיבים 3-4, נאמר כי ביום 26.12.07 התקשרה לעו"ד פאר כדי לברר האם הגיש תגובה לבקשת המשיבים 3-4. להפתעתה התברר לה מפיה של עו"ד אמילי ליפשיץ כי לא הוגשה תגובה, וכי היא מתכוונת להגישה בימים הקרובים. עו"ד פאר אמר כי הוא אינו מטפל בענין, וכי מי שמטפלת בענין היא עו"ד ליפשיץ. בנסיבות אלו הגישה עו"ד וכטל-חלף את הבקשה למתן החלטה בהעדר תגובה ביום 30.12.07, לאחר שהתגובה לא הוגשה עד אז, גם לאחר שיחת הטלפון עם עו"ד ליפשיץ. עו"ד וכטל-חלף מדגישה כי מעולם לא נתבקשה ארכה להגשת התגובה, וממילא גם לא ניתנה. פניה אל עו"ד טפרמן בענין זה, אינה מובנת, שכן הוא אינו מייצג את המשיבים 3-4. יתר על כן, לא ברור כיצד עו"ד פאר טוען כי הסיבה לאיחור בהגשת התגובה נובעת מתאונת דרכים שעבר, כאשר הוא אמר לה כי מי שאמור להגיש את התגובה היא עו"ד ליפשיץ, מה גם שלא הוגש אישור בענין אותה תאונת דרכים. לכן עותרים המבקשים 3-4 לדחות את הבקשה לביטול ההחלטות שניתנו בהעדר צד אחד.
9. המשיב 2 לא הגיש תגובה לבקשה לביטול ההחלטות, אך הודיע לבית המשפט כי המבקש לא המציא לו את הבקשה, בניגוד לתקנה 241(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הוריתי ביום 27.1.08 להעביר לב"כ המבקש הודעה זו, אך עד היום לא הוגשה תגובת המשיב 2. ממילא, הבקשה לביטול ההחלטה שניתנה בבקשה שהגיש המשיב 2 לא תבוטל, מהנימוקים שיפורטו בהמשך.
ב.
דיון והכרעה
10. תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי בית המשפט רשאי לבטל החלטה שניתנה על פי צד אחד, או החלטה שניתנה באין כתבי טענות מהצד השני, בתנאים שיראו לבית המשפט בדבר הוצאות או בענינים אחרים. ההלכה היא כי כאשר פסק הדין שניתן איננו פגום, באופן המחייב את ביטולו מחובת הצדק, הרי שביטול פסק הדין נתון לשיקול דעת בית המשפט. לצורך הפעלת שיקול הדעת, יביא בחשבון בית המשפט שני גורמים עיקריים: סיבת מחדלו של המבקש להתייצב או להתגונן, וסיכויי ההצלחה של טענותיו. הכלל הוא שאם המבקש מצביע על סיכויי ההצלחה, הרי שבדרך כלל יש להענות לבקשת הביטול, בכפוף להטלת הוצאות על המבקש (ראה: א' גורן,
סוגיות סדר דין אזרחי, מהדורה שמינית, עמ' 341-344). אך כאשר התנהגות המבקש אינה רשלנית בלבד, אלא עולה כדי התעלמות מדעת מההליך השיפוטי, או שהיא עולה כדי יחס של זלזול כלפי בית המשפט, עלולה הבקשה לביטול ההחלטה להידחות גם אם היא מראה סיכויי הצלחה (ראה ספרו הנ"ל של א' גורן, עמ' 343, ופסקי הדין בה"ש 22).
11. במקרה שלפנינו, לא יכול להיות ספק שב"כ המבקש נהג שלא כשורה, כאשר נמנע מהגשת תגובות המבקש במועד. הנימוקים שהוא מעלה בתצהירו מופרכים.
ראשית, לא ברור מדוע בחר ב"כ המבקש לפנות בבקשה למתן ארכה למשיב היחידי שלא הגיש בקשה כנגדו. עו"ד טפרמן לא היה יכול ליתן לב"כ המבקש ארכה כלשהי להגשת תגובות בבקשות שלא הוא הגיש. לכן אני מאמין גם לטענתו כי הוא לא נתן לעו"ד פאר הסכמה שכזו. עו"ד פאר לא טען כי הסכמה שכזו ניתנה ע"י ב"כ המשיבים 2-4, ומכאן שהוא נמנע מלהגיש תגובה במועד בלא קבלת הסכמה מב"כ המשיבים.
שנית, הטענה כי האיחור בהגשת התגובה נבעה מתאונת דרכים שעבר עו"ד פאר, לא נתמכה במסמך כלשהו, מה גם שמתצהירה של עו"ד וכטל-חלף עולה כי עו"ד פאר הודיע לה כי מי שאמור להגיש את התגובה היא עו"ד ליפשיץ (בסופו של דבר התגובה הוגשה ע"י עו"ד פאר). מתצהירו של עו"ד טפרמן עולה כי הסיבה לארכה שביקש עו"ד פאר לא היתה תאונת דרכים, אלא רצון להמנע מתביעת רשלנות מקצועית. לכן לא ניתן למצוא הצדקה כלשהי לאיחור בהגשת התגובה, גם מטעם זה.
שלישית, עו"ד זהיר אינו מסתמך על הסכמת חבריו להגשת תגובה באיחור, אלא טורח ומגיש בקשה בענין זה לבית המשפט, לשם קבלת ארכה להגשת תגובה, תוך ציון העובדה שקיבל לכך את הסכמת חבריו. לא כך נהג עו"ד פאר.
רביעית, אין מדובר באיחור של ימים בודדים: ההחלטות שניתנו בהעדר תגובה הן מיום 2.1.08, ועשרים יום ממועד הגשת הבקשות חלפו ביום 12.12.07.
12. בנסיבות האמורות לעיל, ספק אם היה מקום לבחון כלל את סיכויי ההצלחה של המבקש בבקשות שהוגשו נגדו. אך התוצאה של פגיעה במבקש בשל רשלנות של עורך דינו היא קשה, ולכן הכלל הוא כי יש לשים את הדגש על סיכויי ההצלחה של טענותיו בבקשה שהוגשה נגדו, ושבה ניתנה החלטה בהעדר תגובה. לפיכך אבחן נושא זה לגבי כל אחת מהבקשות.
13. אשר לבקשה שהגישו המשיבים 3-4 למחיקה או דחיה של התובענה על הסף, הרי שנראה לי כי סיכויי המבקש להתמודד עם בקשה זו קלושים, וזאת לאחר שעיינתי בתגובתו הקצרה לבקשה, שהוגשה באיחור כאמור. ביתר פירוט: