החלטה בתיק הפ 149/06

מבוא

1.         בפני בקשה לעיכוב הליכים מכח סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות") ו/או למחיקה על הסף של התובענה שהגישו המשיבים נגד המבקש.

2.         המשיבים (להלן: "קיסנר") פנו לבית המשפט בהליך של המרצת פתיחה כנגד המבקש - משמר דוד קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ (להלן: "קיבוץ משמר דוד" ו/או "הקיבוץ"). בהמרצת הפתיחה שהגישו, עתרו המשיבים לקבלת צו עשה המורה לקיבוץ לשנות החלטותיו מיום 22/6/05 ומיום 26/10/05, ולקבוע כי המשיבים, שהינם יורשיו של חבר הקיבוץ מרדכי קיסנר ז"ל- זכאים לחלקו בעת חלוקת נכסי הקיבוץ. עוד עתרו המשיבים למתן סעד הצהרתי לפיו יחוייב הקיבוץ להעניק למשיבה 1 כל הטבה לה היא זכאית מכח עקרון השוויון, בהתאם לתקנון הקיבוץ.

3.         בבקשה זו עותר הקיבוץ לעיכוב הליכים בתובענה שהוגשה נגדו, מכח סעיף 5 לחוק הבוררות, ו/או למחיקה על הסף של התובענה בהעדר עילה, ולמתן ארכה להגשת תשובתו להמרצת הפתיחה, עד למתן ההחלטה בבקשה זו.

טענות הצדדים

4.         לטענת הקיבוץ קיימת בין הצדדים תניית בוררות מפורשת, הקבועה בתקנון הקיבוץ, ואשר קובעת כי כל סכסוך בין הקיבוץ לבין חבר קיבוץ או חבר לשעבר הקשור לחברותו בקיבוץ - יוכרע על ידי רשם האגודות השיתופיות, בהתאם לקבוע בפקודת האגודות השיתופיות. הואיל ומשיבה 1 היא חברה בקיבוץ, ואילו משיבים 2 ו-3 באים בנעליו של חבר הקיבוץ הקודם - התקנון שכולל תניית בוררות חל עליהם, והם מחויבים לו. לטענתו, התקנון הוא חוזה מחייב לכל דבר ועניין, ולכן יש לקבל את הבקשה, ולהורות על עיכוב הליכים ולהעביר את הסכסוך להליכי בוררות.

5.         לחלופין טוען המבקש, כי יש לדחות את התובענה על הסף בהיעדר עילה, שכן בעת שנחתם הסדר החלוקה הראשון, לא היה המנוח חבר בקיבוץ, ואילו בעת החתימה על ההסדר השני - לא היה המנוח בין החיים. לפיכך, לא קמה למנוח עילת תביעה, וכך גם ליורשיו שבאים בנעליו, אין כל עילת תביעה, ודין התביעה להידחות על הסף.

6.         המשיבים מתנגדים לבקשה.

לטענתם יש להפעיל במקרה זה את הוראות סעיף 5(ג) לחוק הבוררות ולקבוע כי קיים במקרה זה טעם מיוחד שלא להעביר הסכסוך  לבוררות שכן מדובר בעניין הנוגע לרבים, והוא בעל חשיבות ציבורית. עוד לטענתם מדובר בשאלה משפטית בעלת השפעה כוללת וככזו אין היא ראויה להידון בהליך של בוררות. המשיבים מוסיפים וטוענים כי הסכמה למסור סכסוך לבוררות אין בה כדי לשלול את סמכות ביהמ"ש לדון.

7.         לטענת המשיבים, במקרה זה חל סעיף 3 לחוק הבוררות הקובע כי אין תוקף להסכם בוררות בעניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים, וקיים פסול בכך שצד אחד בלבד יקבע כיצד יתברר סכסוך בין צדדים. עוד לדבריהם, גם אם היתה הסכמה מצידם, לא היתה להם יכולת חופשית לנהל מו"מ בעניין זה, לפיכך אין בהסכמה ממש.

8.         המשיבים טוענים עוד כי לא התקיימו תנאי סעיף 5 לחוק הבוררות, שכן הקיבוץ לא גילה נכונות בשום שלב לפנות להליכי בוררות או לנקוט בהליך כלשהו בעניינם של המשיבים.

דיון והכרעה

9.         לאחר שעיינתי בנימוקים לבקשה, בתגובת המשיבים לבקשה לעיכוב ולאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, הגעתי למסקנה כי מן הדין לדחות את הבקשה לעיכוב הליכים. 

10.       אין מחלוקת בין הצדדים כי בתקנון הקיבוץ קיימת תניית בוררות בחלק ו' סעיף 1, הקובעת כדלקמן:

            "ישוב סכסוכים:

כל סכסוך שבין הקיבוץ ובין חבר קיבוץ או חבר לשעבר של הקיבוץ, הנובע מחברותו בקיבוץ או הקשור בכך, יימסר להכרעה לידי רשם האגודות השיתופיות בהתאם לקבוע בסעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות".

11.       סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות, אליו מפנה תניית הבוררות לעיל, קובע כי:

"אם קבעו תקנות האגודה שיש להביא בפני הרשם להחלטה כל סכסוך או סוג או סוגים של סכסוכים בנוגע לעסקי האגודה אשר יתגלעו -

(א)    בין חברים, מי שהיו חברים ואנשים התובעים באמצעות חברים, מי שהיו חברים וחברים שמתו, או

(ב)   בין חבר, מי שהיה חבר או אדם התובע באמצעות חבר, מי שהיה חבר או חבר שמת, ובין האגודה, הועד שלה או כל פקיד או סוכן של האגודה, או

(ג)    בין האגודה או הועד שלה ובין כל פקיד או סוכן של האגודה, או