החלטה זו נסבה על דרישתה של המבקשת להוצאות משפט, לאחר שהמשיבים הודיעו כי הם מסכימים לקבלת התביעה.
העובדות הצריכות לעניין
1. המשיבה 2 היא חברה זרה מארה"ב (להלן: "
הורייזן"), המבצעת עבור המשיבה מס' 1 (להלן: "
חברת החשמל") את פרוייקט הנחת צינור הגז התת ימי, לאחר שזכתה במכרז לביצוע העבודה.
ביצוע פרוייקט הבניה דרש הסדרה שוטפת של ענינים לוגיסטייים בארץ, ולכן התקשרה הורייזן עם המבקשת בהסכם למתן שירותי לוגיסטיקה - אספקת מזון, דלק, שירותים רפואיים, תחזוקה, שמירה וכיו"ב, בתנאי קוסט פלוס, קרי, כנגד החזר הוצאות בצירוף רווח שעל שיעורו הוסכם. לגבי שירותי אספקת הדלק, הוסכם על קוסט + 5%. כן נקבע בהסכם, כי ההוצאות שהמבקשת תוציא לצורך רכישת השירותים עבור הורייזן יכללו את עלות המיסים והחיובים הממשלתיים הכרוכים ברכישת השירותים.
2. ביצוע הפרוייקט על ידי הורייזן נעשה באמצעות צי גדול של כלי שיט שצרכו כמויות גדולות של דלק. המבקשת פנתה וקבלה מרשויות המס אישור פטור מתשלום בלו על רכישות הדלקים, שתוקפו עד ליום 31.12.04 (המועד המשוער לסיום הפרוייקט).
במהלך תקופה של כחמישה חדשים מיום 1.8.04 ועד ליום 27.12.2004, רכשה המבקשת כ-6.5 טון דלק עבור הורייזן בפטור ממס. אלא, שביום 27.12.04 הודיעו רשויות המס על בטול אישור הפטור מבלו שניתן על ידם. במכתב נאמר כי "
מבדיקה ראשונית שערכנו עולה כי אינכם עומדים בתנאים לקבלת פטור מבלו. לפיכך, כל האישורים שניתנו לחברתכם ביחס לקבלת דלק ללא תשלום בלו בטלים ומבוטלים לאלתר" (נספח ז' להמרצת הפתיחה).
המבקשת החלה לפעול מול רשויות המס לחידוש הפטור, אך אלו דרשו את תשלום הבלו בסך של כ-3.75 מליון ש"ח, אם כי טרם הוציאו דרישות תשלום למבקשת. לאחר ביטול הפטור, המבקשת המשיכה לרכוש דלק עבור הורייזן וחייבה אותה בתשלום הבלו, והורייזן שילמה למבקשת את מחיר הדלק בצרוף בלו.
3. בהמרצת הפתיחה דכאן, עתרה המבקשת כי בית המשפט יצהיר שחברת החשמל והורייזן חייבות לשלם לה את סכומי הבלו בגין הדלק שרכשה עבור הורייזן בתקופה מיום 1.8.04 - 27.12.04, ככל שרשות המיסים תמצא להשית על המבקשת את חוב הבלו. להמרצת הפתיחה לא הוגשה תשובה מטעם הורייזן או חברת החשמל, מאחר שחברת החשמל נטלה על עצמה, בהודעתה מיום 25.10.06 לתיק בית המשפט, לשאת בחבות מס הבלו אם וככל שתוטל על המבקשת חבות לתשלום המס (קרן בלבד אך לא ריבית). כל זאת, בשל "
נסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן (הכרוכות בהתחייבות שנתנה חברת החשמל להורייזן לעניין מיסי הבלו)".לאור זאת, התייתרה התביעה והצדדים הגישו הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין (בש"א 928/07) ועל-פיו התחייבה חברת החשמל לשפות את המבקשת בגין תשלום מסי הבלו (להבדיל מחובות מס אחרים של המבקשת כלפי רשויות המס). לא למותר לציין כי נוכח הסכם הפשרה, לא התקיימה ולו ישיבה אחת בבית המשפט.
4. יכול היה הקורא לסבור כי בכך הסתיים הענין. אלא שבעקבות הסכם הפשרה עתרה המבקשת בבקשה "צנועה" לחייב את חברת החשמל בהוצאות משפט ריאליות כלהלן:
( - ) סך של 75,000 דולר בצרוף מע"מ בגין הוצאותיה המשפטיות מול רשויות המס.
( - ) 10% בצרוף מע"מ מסכום הדרישה למס הבלו בסך של 3,795,043 ש"ח.
דהיינו, דרישתה הכוללת של המבקשת לפסיקת שכר טרחה עומדת על סך של של 75,000 דולר + 379,000 ש"ח ובצרוף מע"מ, סה"כ כ-
700,000 ש"ח בצרוף מ.ע.מ.
על דרישה זו של המבקשת נסבה ההחלטה דכאן. אציין כי הצדדים הכבירו בטיעוניהם לאחר מספר רב של ארכות שנתבקשו (ראה מספר הבש"אות דלעיל). מכח סמכותי עפ"י תקנה 241(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (כפי שתוקנה בתיקון מס' 2, התשנ"ז-1997), אני מחליט על יסוד הבקשה, תגובת חברת החשמל ותשובת המבקשת לתגובה.
היעדר יריבות חוזית בין חברת החשמל למבקשת
5. המבקשת טענה בחצי פה, כי עובר לחתימת ההסכם בינה לבין הורייזן, הודע לה על ידי נציגי הורייזן וחברת החשמל כי המדובר בהסכם משולש, כאשר חברת החשמל היא שתשלם את תמורת השירותים למבקשת, כנגד החשבונות שיועברו על ידי המבקשת ישירות לחברת החשמל.
לטענת חברת החשמל, אין כל יריבות חוזית בינה לבין המבקשת, אלא שהוסכם בינה לבין הורייזן, מטעמי נוחות, כי חברת החשמל תשלם ישירות לקבלני המשנה של הורייזן ותקזז מהורייזן את הסכומים ששולמו מכספים המגיעים לה עבור ביצוע עבודות בפרוייקט.
דומני כי אכן אין מחלוקת של ממש, שבין חברת החשמל לבין המבקשת, כקבלן משנה של הורייזן, לא נוצרה יריבות חוזית ישירה. כך, בסעיף 8 לתשובתה, אישרה המבקשת כי החשבונות הועברו ישירות לחברת החשמל בשל האינטרס שיש לחברת החשמל לוודא שקבלני המשנה של הורייזן יקבלו את המגיע להם. על טכניקת תשלום זו אין מחלוקת, אך מכאן ועד להקמת יריבות חוזית ישירה כלפי חברת החשמל ארוכה הדרך, ואין בחומר הראיות כל מסמך המצביע על קיומו של קשר חוזי כזה. לנושא של יחסי מזמין - קבלן ראשי - קבלן משנה, ראה, לדוגמה, ע"א 3470/96
פריצקר ושות' חברה לבניין חיפה בע"מ נ. עופר, שירותי שאיבת בטון בע"מ, דינים נד 226 (1998); א. זמיר "קבלנות משנה: יחסי מזמין, קבלן, קבלן משנה"
מחקרי משפט יא (תשנ"ד) 45.
בנקודה זו, אנו מגיעים לשאלה אם יש להשית על חברת החשמל הוצאות משפט, וליתר דיוק, האם יש לחייב את חברת החשמל לשפות את המבקשת בגין שכר הטרחה ששילמה המבקשת ושהתחייבה לשלם לבאי כוחה. להבחנה בין הוצאות משפט לשכר טרחת עורך דין ראה ע"א 9535/04
סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", דינים עליון עג 147(2005).
דרישתה של המבקשת לפסיקת שכר טרחת עורך דין