החלטה בתיק בשא020884/04

בפני בקשה לעכב הליכים האזרחיים נשוא עמ"ה 1005/03 ועמ"ה 1060/04 שהן הודעות ערעור שהוגשו על ידי המבקש, מר חיים מנחם, וזאת עד לסיומו של ההליך הפלילי שנפתח במקביל בת.פ. 5399/04 מדינת ישראל נ' חיים מנחם ואח'.

ואלו העובדות הנדרשות לשם בירור בקשה זו:

עניינם של ערעורי המס הינן קביעות המשיב את הכנסתו של המבקש לשנים 1996-2001. המערער הגיש את דוחותיו לשנות המס, אליבא המשיב, ללא דו"ח תיאום אינפלציוני וללא מאזן וחשבון רווח והפסד בניגוד להוראות הפקודה ושלא במועד הקבוע בפקודה. כן לא הגיש המערער, על אף שנתבקש על ידי המשיב, את ספריו לביקורת בטענה כי אילו בידי רשויות מע"מ בעוד שרשויות מע"מ מסרו, לאחר בירור שערך המשיב, כי המערער לא הגיש כל תיעוד חוץ (מסמכי מקור) וכי הומצאו רק מספר פנקסי חשבוניות מס ישנים. עוד טוען המשיב כי המערער נמנע מלהגיע לדיונים ב ענינו שמרדי המשיב על אף שזומן אליהם לא אחת. המשיב ערך את שומותיו בהתבסס בן השאר על מידע שדלה מתוך הכרעת דין כנגד המבקש בקשר עם הפרת זכויות יוצרים, העתקה מפירה של יצירה, מתוך עדויות שנגבו במשטרה בקשר עם חשדות לזיוף והפרת זכויות יוצרים בנוגע למספר יצירות. מתוך המידע למד המשיב כי לכאורה ביצע המערער עסקאות ברטר ללא רישום הולם.  כנגד המערער עומדות לדברי המשיב, 5 תביעות אזרחיות בגין הפרת זכויות יוצרים  שהוגשו בן השאר על ידי מוציאים לאור כגון שוקן, עם עובד, מוסד ביאליק ובעלי זכויות פרטיים.

המערער עוסק במסחר סיטונאי של ספרי לימוד וקריאה ובשיווק מוצרי נייר. באשר לשנת 1998 עולה מתוך חקירה של רשויות מע"מ אשר גם עליה נסמך המשיב, החל המערער לעסוק בפעילות של הנפקת חשבוניות לעסקים ויחידים.

במקביל לשומת המשיב הוציא אגף מס ערך מוסף למבקש והחברה בבעלותו (יגעת ומצאת בע"מ) שומות תשומות.

בהתבסס על המידע שהיה בפני המשיב  בנה הוא את שומתיו בן השאר על בסיס מחזור מוצהר של המערער תוך שלילת  הרווח הגולמי המוצהר.

במקביל להליכי הערעור, המדינה הגישה כנגד המבקש והחברה בבעלותו כתב אישום (נספח ג' לבקשה) כאמור, המבוסס על מעשים לכאורה אשר התשתית העובדתית וראייתית שביסודם משמשים בן השאר בבסיס שומות המשיב, כך אליבא המבקש.

טענות הצדדים

טוען המבקש כי על בית משפט זה לעכב את ההליכים בתיקי הערעור, וזאת לאור כך שעסקינן הן בהליך הפלילי והן בהליך האזרחי באותה מסכת עובדתית הנסמכת על אותה תשתית ראייתית. לטענתו, רשויות התביעה והרשויות המייצגות את המשיב הינן רשויות שלובות ומתואמות וכך אף ניהולם. עקב כך טוען המבקש ניהול הליך פלילי בד בבד עם הליך אזרחי יפגע בזכותו כנאשם שלא לחשוף את קו ההגנה שלו עד לתום הבאת ראיות התביעה. לדידו, ניהול ההליכים, האזרחי והפלילי יחדיו, עלול לפגוע בזכות הנאשם שלא להשיב לכתב האישום ולשמור על זכות השתיקה, ובהתאמה עלולה להיפגע זכותו שלא להפליל עצמו. לבסוף טוען המבקש כי לאור כך שאותה רשות (המדינה) היא הצד הנגדי בהליך הפלילי והאזרחי נוצר מצב בלתי ראוי לפיו יתהפכו היוצרות בהליך הפלילי, כך שהמדינה תנצל את ההליך האזרחי כדי לנהל באמצעותו את ההליך הפלילי. בכך ייווצר יתרון שאינו ראוי למדינה.

מאידך טוען המשיב כי הסוגיה בה עסקינן כבר נידונה לא אחת בערכאות שונות וכי ההלכה בגינה ברורה וסדורה. לדידו, המבקש לא הציג שיקולים כבדי משקל, המצדיקים עיכוב ההליך בדיון האזרחי, אלא נימוקים הדומים לאלו שהועלו ואף נפסלו בעבר בפסיקות דומות.

דיון 

הפסיקה ידעה שתי מגמות הנוגעות לשאלה בה עסקינן:

האחת, גישתו של השופט א. הומינר ז"ל כפי שבאה לידי ביטוי בע"ש 1349/93 ברקי פטה אינטרנשיונל  נ' מנהל מס ערך מוסף, מיסים ח/4, ה-270 וכן ת"א (ת"א) 1287/83 (המ' (ת"א) 8484/84) אלי עם דוד ואח' נ' בנק למימון ולסחר בע"מ ואח' (פס"מ תש"ן (א) 49 וכן ת"א (ת"א) 1732/79 ארגון נכי צה"ל ואח' נ' מרדכי גילת ואח' (לא פורסם) (מפי כב' השופטת בן עיתו).  (ראה אף: לוקר, עמיר, עיכוב הליכים בערעורי מס עקב קיום הליך פלילי מקביל, מיסים יד/6, א-54, ע"מ 54). גישה זו נותנת משקל רב לשמירת זכויותיו של הנאשם הפלילי, ומחייבת את עיכוב ההליכים האזרחיים עד לתום הדיון הפלילי, מקום שהרקע העובדתי להליך האזרחי ולהליך הפלילי דומה. במילותיו של השופט הומינר ז"ל:

"ההלכה המחייבת עיכוב ההליכים האזרחיים מחמת האפשרות לפגוע בזכויות הנאשמים בהליך הפלילי, חלה גם במקרה כמו שלנו. מספיק שחלק מן העובדות תהיינה זהות, כדי שיופעל הכלל האמור, וזאת מאחר ואין אנו יודעים ואין אנו יכולים לדעת כיצד משתלבות העובדות אחת בתוך השנייה, ומה השפעתה של האחת על השנייה. וארשה לעצמי לחזור על דבריה של כב' השופטת בן עתו, אשר אני, עם כל הכבוד והענווה, מאמץ אותם: 'אפילו סיכון רחוק לזכויות הנאשם דיו כדי להוליך אותי אל המסקנה אליה הגעתי'". ( עניין בנק למימון, ע"מ 57).

השנייה, אשר דומה כי היא המועדפת כיום ואשר פועלים על פיה, אשר נקבעה ברע"א 854/97 לופטין יצחק נ' מוניקה תכשיטים בע"מ, תק-על 97 (2), 151 בה נאמר כך:

"אין בסיס לטענה לפיה כל אימת שמתנהל הליך פלילי לצד הליך אזרחי באותו עניין, יש לעכב את ההליך האזרחי עד לסיום ההליך הפלילי. הליכים משפטיים אזרחיים ופליליים צריכים להתנהל ביעילות וללא דחיות מיותרות, מה עוד, שאין לדעת מתי יסתיים ההליך הפלילי ומתי ניתן יהיה להמשיך בהליך האזרחי. מערכת המשפט צריכה לשאוף לכך שמשפטים יתנהלו כסדרם ובמועד שנקבע להם וכי לא יתפתח נוהג של דחיות מיותרות ללא צורך. התופעה של קיום משפטים אזרחיים ופליליים באותו ענין נפוצה למדי. ואין זה ראוי שמשפטים אזרחיים יישארו תלויים ועומדים עד אשר יסתיימו הליכים פליליים באותו עניין. לעיתים יכול העיכוב להימשך שנים גם כאשר מדובר בערכאה ראשונה, קל וחומר אם יש להמתין עד לסיום הערעור בערכאה האחרונה".

וראה אף: עמ"ה (חיפה) 5042/97 כהן שלמה נ' פקיד שומה חיפה, תק-מח 2002 (2), 2213; עמ"ה 1061/00 טכנורקס בע"מ נ' פקיד שומה היחידה הארצית לשומה, מיסים יד/6 ה-24; בש"א 7077/01 ראדלר בקרה נ' אגף מכס ומע"מ, מיסים טו/4 ה-38; ע"ש (נצרת) 1232/97 אבו שהין אלהאם נ' מדינת ישראל תק-מח 98(2) 592; עמ"ה 1217/00 גואטה גבריאל ואח' נ' פקיד שומה נתניה, החלטה של כב' השופטת אופיר-תום מיום 1/5/02; בש"א 10616/03 (בתיק עיקרי עמ"ה  1191/02) דנהאוז ייזום והשקעות בע"מ נ' פקיד שומה תל אביב 1, החלטה של בית משפט זה מיום 15/6/03; עמ"ה 528/01, בש"א 9550/01, יהושע באואר נ' פקיד שומה אשקלון, מיסים טז/3 ה-200.

השיקולים בדבר יעילות הדיון ניגפים הם כאשר ניצבת מולם זכות של מתדיין העלולה להיפגע (ראה: עניין לופטין).  את ההלכה סיכמה כב' השופטת אופיר תום ואביאם במקור:

"הכלל היסודי לפיו, הליך שנפתח בבית המשפט, דין הוא שימשיך וירוץ באופן רצוף לפי סדר הדברים הקבוע בדין ובפסיקה, עד לסיומו. כך, להוציא מצבים חריגים בהם הציב מי מהצדדים בפני בית המשפט שיקולים כבדי משקל המושכים לכיוון הקפאת ההליך האחד, עד לסיומו של ההליך המקביל, האחר".  (עניין גואטה גבריאל, ע"מ 2).

בכל הנוגע לענייני מיסים יש לשכלל לצד השיקול בדבר יעילות הדיון כי מאחר ועיכוב ההליכים עלול להימשך שנים רבות, לא רק שהוא נותן למבקש יתרון של דחיית מסשהרי כל עוד המס שנוי במחלוקת אין הוא בר גביה, אלא עלול בסופו של יום לסכל את עצם אפשרות גביית המס. זאת ועוד תרומת עיכוב ההליכים ליעילות הדיון האזרחי מוטלת היא בספק. חשש מסוים לפגיעה בזכות המבקש כנאשם צריכה להיבחן לאור זאת. במילותיו של כב' השופט ממן:

"במקרים לא מעטים, בהם הצדדים המתינו לתוצאות הדיון הפלילי, ההרשעה לא הביאה לחיסול המחלוקות האזרחיות - כספיות. פסק דין מזכה בוודאי שלא יביא לחסכון כלשהו בזמן ויחייב לחזור ולשמוע את העדים גם בהליך האזרחי. אין סיכוי רב שאם המערערת תזוכה בהליך הפלילי, יבטל המשיב את השומה...על דרך זו הייתי אומר כי דווקא יישוב המחלוקת האזרחית, אם תיעשה לפני סיום ההליכים הפליליים, עשוי להביא לקיצור ההליך הפלילי לאחר שלא יהיה עוד טעם להתכחש בו". (עניין אבו שאהין לעיל בע"מ 594).