החלטה בתיק בשא 9048/07 - פסקדין

לפני בקשת רשות להגן בפני תביעה לפינוי נכס (חנות-מסעדה ברח' החלוץ 3 בחיפה).

לגרסת המשיב, נחתם הסכם השכירות נשוא התביעה ביום 1.5.05 ותוקפו לשנה עם אופציה לשנה נוספת ואשר תופעל עם מתן הודעה בכתב וצירוף 12 שיקים מעותדים עבור דמי השכירות.

לטענת המשיב, הפעיל המבקש את האופציה פעם אחת והשכירות הוארכה עד 30.4.07 ולא הפעיל אותה פעם נוספת, מכאן הדרישה לפינוי.

מכתב בדבר הפינוי נשלח ביום 16.4.07.

המבקש בבקשתו טוען באמצעות תצהיר שניתן ע"י אביו כי הודיע על רצונו בהפעלת האופציה במועד וביום 3.3.07 וכי לזכותו הפרשים בגלל ירידת שער הדולר בסך של 6,351 ש"ח המהווים שכ"ד של למעלה מחודש ימים.

כמו כן טוענים הם כלפי המכתב מיום 16.4.07 שנשלח לכתובת שאינה עפ"י ההסכם וכי לא ניתנה להם אפשרות לתקן את "ההפרה" (אם הייתה) בהתאם לסעיף 15.2 להסכם.

בנוסף נטענת טענה שבעת המו"מ ידע המשיב שבכוונת המבקש לשכור הנכס לתקופה של לא פחות מ - 5 שנים נוכח ההשקעות שנדרשו ובוצעו.

הבקשה נקבעה לדיון אך ביום 5.6.07 הודיע ב"כ המשיב כי הוא מוותר על חקירת המצהיר ועל כן ניתן צו לסיכומים שהוגשו ונמצאים בפני.

בסיכומיו חוזר המבקש על טענותיו ומבקש לראות בהפרשי השער מקדמה ע"ח תקופת האופציה.

ב"כ המשיב מפנה להוראות ההסכם לפיהן פיגור כלשהו במתן ההודעה יפקיע את זכות השוכר להאריך את השכירות וכן למכתבים שהוחלפו בין הצדדים מהם עולה כי יתכן והיה פיגור כלשהו במשלוח מכתב הארכת האופציה.

נוכח מגבלות ההליך הנוכחי הרי שאין כל משקל לשאלת המהימנות ועל ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה שדברי המבקש או אביו אמת הם. גם אין  נדרש המבקש אלא להראות הגנה לכאורה.

הכלל הוא כי חוזים יש לקיים כלשונם קל וחומר כשמתגלה מתח בין זכות חוזית לזכות קניינית טהורה (בעלות).

לצד כלל זה קיים גם הכלל כי חוזה יש לקיים בדרך מקובלת ובתום לב וכן הכלל כי מקום בו ניתן לתקן את ההפרה, יש להעדיף זאת כל עוד אין הדבר יגרור הפרות נוספות או שתגרם פגיעה של ממש למי מהצדדים.

לא נסתרה טענת המבקש כי ביום 3.3.07 נשלח על ידו מכתב המבקש להאריך את השכירות.

הטענה מבוססת גם במכתבו של עו"ד הרפז מיום 30.4.07.

לאותו מכתב צורפו גם שיקים מעותדים לשנת השכירות הנוספת בניכוי הפרשי השער, תוך העלאת הטענה כי השיקים נשלחו רק כעת בגלל הסכסוך שנפל בין הצדדים בשל הפרשי השער שבגינו כפי הנראה לא הגיע המשיב לקחת את השיקים.

בשלב זה של הדיון וכפי שצוין קודם לכן, עלי לצאת מנקודת הנחה שדברי המבקש אמת המה ועימות בין גרסתו לגרסת המשיב תוך הכרעה בשאלת המהימנות יכול להעשות רק בהליך העיקרי.

נותר איפה לדון בשאלה האם איחור של 2-3 ימים במתן ההודעה מהווה "הפרה" ואובדן האפשרות להאריך את מועד השכירות.

שאלה זו צריכה להיבחן לאור מכלול הנסיבות.