החלטה בתיק בשא 8893/05

זוהי בקשה לביטול פס"ד שניתן נגד המבקש ביום 24.10.04 בהעדר בקשת רשות להגן מטעמו.

בתיק ביהמ"ש מצוי אישור מסירה מחודש אוגוסט 2004 למבקש במושב תרום.

שליח בית - הדין בקר במקום שלוש פעמים ובביקור השלישי הדביק את מעטפת התביעה על דלת הדירה, לאחר שבירר עם משכיר הדירה כי המבקש מתגורר במקום (ר' תצהירו של מבצע המסירה המצורף לבקשה למתן פסק - דין)

המבקש טוען שלא קיבל את מסמכי התביעה משום שהעתיק את מקום מגוריו לרח' המורה יעקב 128/1 בבית - שמש, ואולם המבקש עצמו צרף לסיכומיו אישור מאת היזמי אברהם לפיו השכיר למבקש את הדירה במושב תרום החל מיום 10.8.03 וכלה ביום 10.8.04.

שלושת הביקורים בוצעו בתאריכים: 3.8.04, 8.8.04 ו - 10.8.04, והדוור דיבר עם המשכיר ווידא שהמבקש מתגורר במקום. 

ביטול פסה"ד, אם בכלל, הוא אפוא משיקול דעת בית - המשפט ולא מחובת הצדק, מה גם שמנספח ב' לתגובת המשיבה לבקשת הביטול עולה כי המבקש ידע גם ידע על התביעה נגדו ורק ביום 8.5.05 דהיינו כ - 9 חודשים לאחר מכן טרח להגיש בקשה לביטול פסה"ד.

בכתב - התביעה, דורשת התובעת, חברה פרטית המפעילה תוכנית לימודים לקבלת תואר אקדמאי של אוניברסיטת דרבי שבאנגליה, מן הנתבע הרשום אצלה כסטודנט, לשלם שכר לימוד עבור שנת לימודיו השנייה, כפי שהתחייב בטופס ההרשמה ללימודים אצל  המשיבה.

לכתב - התביעה צורפו הנספחים הבאים:

1.         אישור המועצה להשכלה גבוהה.

2.         טופס בקשה לרישום חתום ע"י המבקש.

3.         העתק סעיף רלבנטי בתקנון שכר הלימוד.

4.         כרטסת הנהלת חשבונות של המבקש אצל המשיבה.

5.         העתק דרישה לתשלום חוב מיום 24.12.03.

המבקש טוען כי לא שילם עבור שנת הלימודים מאחר שלא למד בשנה זו, עקב חתונתו וחזרתו בתשובה. לטענתו החל ללמוד בשנה זו אך לדבריו היה ברור לעין כל, גם נוכח חזותו החיצונית שהשתנתה, כי אינו מתכוון להמשיך בלימודים.

שנת הלימודים השנייה החלה בחודש 2/03 והמבקש צרף אישור מהנהלת כולל "בית בנימין", לפיו הוא לומד בישיבה מחודש 12/02. המבקש נרשם ללימודי תואר ראשון ביום 13.2.02, וב"כ המשיבה טוענת כי כפי שעולה מדפי הנוכחות (נספח ד' לתגובת המשיבה לבקשת הביטול), נכח המבקש בלימודיו עוד בחודש 6/03, דהיינו 4 חודשים לאחר תחילת השנה השנייה.

ב"כ המשיבה מציינת כי לימודי המבקש הופסקו דוקא ע"י המשיבה ביום 18.10.03 בגין חוב כספי ממושך, לאחר משלוח התראות רבות למבקש,  שלא נענו. (נספח ה' 1 - ה' 5 לתגובה).

לטענת ב"כ המשיבה, בהתאם לתקנון שכר הלימוד שלה, מחוייב הנתבע בתשלום שכר לימוד מלא של כל שנת הלימודים. במענה לכך טוען המבקש כי "היתה תופעה במכללה שהסטודנטים היו רושמים בדפי הנוכחות אחד את חברו, מאחר שהנוכחות היתה חובה באחוזים מסויימים מכלל השיעורים, וברובם הסטודנטים היו עובדים ועל כן הרישומים אכן לא העידו על היות הסטודנטים בפועל".

דא עקא, שרישומי האוניברסיטה מדברים בעד עצמם, ולכאורה, יש בהם כדי להעיד על נוכחותו של המבקש במשך 4 חודשים לפחות משנת הלימודים השנייה, על אף שבמקביל למד גם בכולל.

המבקש לא טרח להסדיר את ענייניו עם המשיבה במועד, והתעלם במשך תקופה ארוכה ממכתבי - הדרישה שנשלחו לו לתשלום החוב. המבקש גם הזניח את חובתו להגיש בקשת רשות להתגונן במועד, ולפיכך ניתן נגדו פסק - דין, כאמור לעיל.