לפניי בקשה להטלת עיקול זמני אצל המחזיק- הבנק הבינלאומי לישראל בע"מ, על כל הכספים המגיעים או שיגיעו למשיבים (הנתבעים 1-3), בהתאם להחלטות שיינתנו בת"א 5532-08-07, ת"א 2025/02 או בת"א 2219/03, או בכל הליך נוסף המתנהל בין הצדדים. לא נעתרתי לבקשה במעמד צד אחד.
בהחלטתי מיום 9/6/08 הוריתי לצדדים להודיע האם ניתן לתת החלטה בבקשה ללא דיון. ביום 29/6/08 הודיע המבקש כי הצדדים אכן הגיעו להסכמה לפיה אין צורך בעריכת דיון בבקשה, וניתן ליתן החלטה בבקשה על פי הכתוב.
המבקש הגיש תביעה כנגד המשיבים, בסך 5,000,000 ש"ח , בגין חובה של המשיבה 1, לו ערבים המשיבים 2 ו-3. המשיבים הגישו כתב תביעה שכנגד, שנסב על התנהלותו של המבקש במסגרת הליך כינוס הנכסים.
ביום 8/1/04 ניתן צו עיקול זמני על נכסי המשיבים, בגובה סכום התביעה.
ביום 14/6/06 ניתן צו עיקול זמני על הכספים המגיעים למשיבים, כהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, במסגרת החלטתה של כב' השופטת דותן בע"א 1112/06 (הערעור שהוגש (ונדחה) על החלטת כב' השופט שמואל ברוך, בה ניתנה רשות להתגונן).
כידוע, על פי תקנה 362 ו-374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, הקריטריונים למתן צו עיקול זמני הם קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, קיומו של חשש סביר להכבדה על ביצוע פסק הדין, בין היתר, בשל הברחת נכסים פוטנציאלית מצד הנתבע והטיית מאזן הנוחות לטובת מבקש העיקול.
ברע"א 8420/96
מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא(3) 789, הובא המתווה הרלוונטי לבקשה למתן צו עיקול, ונקבע, בין היתר, כי עם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הוכרה זכות הקניין כזכות חוקתית, וכי צו העיקול הזמני, מעצם טיבו, עשוי לפגוע שלא כדין בקניינו של הנתבע, וזאת בהתחשב בכך שהסעד הסופי ניתן לאחר בירור מלא של זכויות בעלי הדין. בנוסף, נקבע כי יש לערוך איזון בין האינטרס של התובע שהנתבע לא יכשיל בעת מתן פסק הדין את ביצועו, לבין האינטרס של הנתבע שזכות קניינו לא תיפגע יתר על המידה על יסוד תשתית ראייתית בלתי מלאה. האיזונים הרלוונטיים נערכים על רקע השאלה, האם הנתבע מתכוון להבריח את נכסיו או לעשות מעשה אחר שיש בו בכדי להכשיל את פסק הדין.
(ראו בנוסף רע"א 1641/01
בוטנר נ' קיבוץ חפציבה, תק-על 2001(2) 659; רע"א 9736/07
קראוס נ' הראל בית השקעות בע"מ (5/12/07); בש"א (ירושלים) 8109/07
ראבד נ' רבין, תק-מח 2008(1) 4720).
מכאן, כי השאלה הרלוונטית בענייננו, היא האם קיימת אינדיקציה לכך שהמשיבים מתכוונים להבריח את נכסיהם או לבצע מעשה כלשהו, העלול להכשיל את ביצוע פסק הדין.
מעיון בבקשה הנוכחית, ניתן להיווכח, כי היא מבוססת על מצבם הכלכלי של המשיבים, כפי שבא לידי ביטוי, בין היתר, בבקשותיהם למתן פטור מתשלום אגרה, ולעומת זאת, לא קיימים נתונים ראיתיים משמעותיים המעידים על מעשה עתידי מצידם, העלול להכביד על ביצוע פסק הדין, ככל שיינתן לטובת המבקש.
המבקש טוען, כי בבקשותיהם למתן פטור מאגרה, טענו המשיבים 2 ו-3 כי הם נתונים במצב כלכלי קשה. המבקש צירף לבקשתו את אחת מהבקשות למתן פטור מאגרה, שנתמכה בתצהירו של המשיב 2 (נספח ח' לבקשה).
בתצהיר האמור טען המשיב 2, בין היתר-
"מצבי הכלכלי אינו מאפשר לי לעמוד בהפקדת האגרה, שסכומה גבוה ביותר (כ-428,489 ש"ח ). כתוצאה מקריסת החברה, הוגשו נגדי תביעות כספיות ונפתחו נגדי הליכי הוצאה לפועל בהיקף נרחב, בין היתר, מתוקף ערבויות אישיות ו/או שטרי חוב, שנטען שחתמתי לטובת החברה. כיום מתנהלים נגדי תיקי הוצאה לפועל בסכום כולל של כ-3,900,000 ש"ח ...הוכרזתי כחייב מוגבל באמצעים והנני משלם מדי חודש סך של 600 ש"ח לתיק איחוד, שנפתח לצורך כך, בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב. בנוסף, נכון להיום, מתנהלים נגדי הליכים בתיקים, שהוגשו לבתי משפט, מכוח טענות לערבויות אישיות, שחתמתי לטובת החברה... סך החובות הכולל הנטען בתיקים הנ"ל עומד על סך של 17,601,078.36 ש"ח , נכון ליום הגשת התביעות, ומאז- הסך הנ"ל הולך וטופח עקב חיובי ריבית".
הבקשה נדחתה בהחלטתו מיום 5/4/06 של כב' השופט שמואל ברוך, וביום 16/5/06 הגישו המשיבים ערעור לבית המשפט העליון, וגם במסגרת הליך הערעור התבקש פטור מהפקדת אגרה ועירבון בגין הערעור (מנוסח הדברים בבקשה לא ניתן להסיק מהו מצב הדברים הדיוני).
הטעם לבקשה להטלת עיקול על כספים שיתקבלו עבור המשיבים אצל המחזיק, אוזכר בסעיף 21 לבקשה. המבקש טען, כי נודע לו שהבנק הבינלאומי לישראל בע"מ והמשיבים מנהלים הליכי משא ומתן לסיום ההליכים בפשרה, שייתכן כי יניבו להם כספים רבים. לטענתו, העלמת מידע זה במסגרת הליכי פטור מאגרה, הוא בבחינת ניסיון חסר תום לב להברחת נכסים.
ראשית, הליך מקביל המתנהל בין המשיבים לבין צד ג' (הבנק הבינלאומי) אינו רלוונטי לתביעה הנוכחית, וממילא אי גילוי התנהלותם של הליכי המשא ומתן לפשרה, אינו מגבש חשש להברחת נכסים.
מצבם הכלכלי הקשה של המשיבים, כפי שתואר קודם לכן, אינו מעיד על הברחת נכסים פוטנציאלית. המשיבים טענו בתגובתם, באופן פוזיטיבי, כי הם מעולם לא הבריחו נכסים ואין בכוונתם לעשות כן. טענה זו נטענה גם בתצהירו של המשיב 2 (שצורף לתצהיר), והיא לא הופרכה על ידי המבקש.
מכאן, כי לא הוכח, גם לא באופן לכאורי, קיומו של חשש להברחת נכסים. בנסיבות העניין, מצבם הכלכלי הבלתי יציב של המשיבים אינו מעיד על הכבדה אפשרית על ביצוע פסק הדין, ולכן לא מתקיים בענייננו הקריטריון המעוגן בתקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי .
מעבר לכך, מתגובת המשיבים עולה, כי הנזק שייגרם להם ככל שיוטל צו עיקול, עולה על הנזק שייגרם למבקש, ככל שהבקשה למתן צו עיקול תידחה, ובמילים אחרות, מאזן הנוחות נוטה לטובתם (תקנה 362(ב)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי).
המשיבים טענו בתגובתם (שנתמכה בתצהירו של המשיב 2), כי ככל שיתקבלו ברשותם כספים בעקבות אישורו של הסדר הפשרה, הרי שהם ייועדו למספר מטרות- תשלומי אגרה לבית המשפט והחזר התשלום לפרקליטות, מימון תביעת המשיב 2 בסך 30,000,000 ש"ח והגדלת סכום תביעתה של המשיבה 3.
בנוסף, נטען בתגובה, כי המשיב 2 מוכרז כחייב מוגבל באמצעים ומתנהלים כנגדו תיקים בהיקף של למעלה מ-3,000,000 ש"ח , המאוחדים במסגרת תיק איחוד בלשכת ההוצל"פ בתל אביב, כך שכל סכום שיקבל המשיב 2 מהסדר הפשרה, יועבר לתיק האיחוד. המשיב 2 הצהיר כי הוא מוכן לתת התחייבות כי כל סכום שיתקבל אצלו במסגרת הסדר הפשרה שיושג עם המחזיק, יועבר לתיק האיחוד לצורך חלוקתו בין כלל הנושים, וזאת על מנת שלא יווצר מצב של העדפת נושים בין המבקש לבין נושים אחרים.