החלטה בתיק בשא 8563/07

התובע עותר למתן פטור מתשלום אגרה.

בהחלטתו מיום 24/6/07 דחה כב' השופט שמואל ברוך את הבקשה, מהטעם שעל פי נתוני המדינה, התובע מצוי בהליכי פשיטת רגל, אך לא ניתן אישור מבית משפט של פש"ר להגשת התביעה הנוכחית, וכן מאחר שעל פני הדברים, התביעה התיישנה והמבקש לא הצביע על אינטרס אישי שלו שנפגע, המגבש עילת תביעה אישית.

ביום 25/6/07 הגישו הצדדים בקשה מוסכמת לביטול ההחלטה, שניתנה בטרם הוגשה תשובה לתגובה. בהחלטתו מיום 27/6/07 הורה כב' השופט ברוך על הגשת תשובה לתגובה, וקבע כי משזו תוגש, יבחן האם קיים טעם ענייני בביטול ההחלטה.

עיינתי בתשובה לתגובה, והתרשמתי כי לתובע טענות כבדות משקל כנגד עמדתה של הנתבעת-המדינה בתגובתה.

ראשית, קיימת בעייתיות לא מבוטלת בהתנגדות כה מוחלטת וגורפת מצד המדינה למתן פטור מאגרה בהליך שהיא עצמה הנתבעת בו. מעיון בתגובת הנתבעת, קשה שלא להבחין בהתייחסות המפורטת לטענות התביעה ועילותיה, התייחסות שמקומה הטבעי הוא בכתב הגנה (שטרם הוגש).

מעבר לכך, חלק מהטענות בתגובה אינן מדוייקות מבחינה עובדתית, ולחלקן אין נפקות מיוחדת לעניין בקשה לפטור מאגרה, שעה שהרושם הוא, שמצבו הכלכלי של התובע אכן אינו מאפשר לו לשלם את סכום האגרה.  בתשובתו לתגובה, טוען התובע כי בניגוד לטענת הנתבעת, הוא מעולם לא הוכרז כפושט רגל, וממילא לא נדרש כל אישור להגשת התביעה מבית משפט של פש"ר.

הנתבעת לא ביקשה להפריך טענה זו, ולכן ההנחה היא, שהיא נכונה מבחינה עובדתית.

בתגובתה, טוענת הנתבעת, כי על פי כתב התביעה, המועד שבו התגבשו נזקיו של התובע הוא 15/2/00, ולכן התביעה התיישנה.  בתשובתו לתגובה, טוען התובע, כי לצורך הכרעה בטענת ההתיישנות יש לערוך בירור עובדתי, שאין מקומו בבקשה לפטור מאגרה.

על פי תגובת הנתבעת, למבקש אין ולא היו כל זכויות במיזם, אלא מדובר במיזם של חברות שונות, שהמבקש היה, לכל היותר, בעל מניות או משקיע בהן.  בתגובה מאוזכרים נספחים שונים לכתב התביעה המובילים, לשיטת הנתבעת, למסקנה זו. לפיכך, ולאור עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת, טענה הנתבעת כי אין לתובע עילת תביעה אישית.  בתשובתו לתגובה, טוען התובע, כי קיימת לו עילת תביעה אישית כנגד הנתבעת, שכן הוא פעל כיזם של המיזם נשוא התביעה. לטענתו, חברות שונות הוקמו לצורך היזמות, אך הן אינן פעילות כלל, ומעולם לא היו פעילות, והסיבה היחידה בגינה החברות רשומות כפעילות היא שטרם ננקטו לגביהן הליכי פירוק כלשהם.

בנוסף, טוענת הנתבעת בתגובתה כי חוות הדעת עליה מבוססת התביעה היא מופרכת, ולכן סכום התביעה אינו מבוסס. בתשובתו לתגובה, טוען התובע, כי חוות הדעת נערכה על ידי בנק דיסקונט, שלא לצורך התביעה הנוכחית, ולכן היא אובייקטיבית.

על פי תקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 קיימים שני תנאים שהתקיימותם המצטברת נדרשת, לצורך מתן פטור מאגרה-

(א)    קיומה של עילת תביעה לכאורית.

(ב)     העדר יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה.

בבדיקת סיכויי התביעה, אין להיכנס לעובי הקורה ואין לבחון נתונים עובדתיים או שיקולי מהימנות, וגם סיכוי נמוך לקבלת טענות התביעה מאפשר לקבל פטור, למי שידו אינה משגת (בש"א 457/01 קרליץ נ' פקיד הבחירות לעיריית באר שבע, פ"ד נה(3) 869; רע"א 321/07 גושן נ' אבי-גיא (21/8/07)).

בתגובתה של הנתבעת, ניתנה אינדיקציה לכך שסיכויי התביעה אינם גבוהים, וייתכן בהחלט, שבשלב כלשהו, יינתן לכך ביטוי פוזיטיבי (במסגרת דיון בבקשה מקדמית או בשלב הבירור הראייתי).

עם זאת, בתשובתו לתגובה, התובע התמודד עם טענות הנתבעת באופן שמצדיק מתן אפשרות לבירור עמדתו לגופו של עניין, אפשרות שעלולה להיחסם לו יחוייב בתשלום אגרה.  התובע פירט בבקשתו נתונים שונים המעידים על כך שמצבו הכלכלי אינו יציב כלל. כנגד התובע ננקטו הליכי הוצאה לפועל, בגין חובות המסתכמים בלמעלה מ-12,000,000 ש"ח. התובע סובל מבעיות רפואיות בגינן נקבעה לו נכות בשיעור 100%, הוא אינו עובד כלל ואין לו הכנסות מכל מקור שהוא.

אני סבור, כי התובע פרש את מלוא התמונה בנוגע למצבו הכלכלי, כנדרש, והראה כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לשאת בתשלום האגרה.

אין משמעות הדבר, כי סיכויי התביעה טובים, אך לאור מצבו הקשה של התובע, ובהתחשב בגישה הליברלית הננקטת בהליכי פטור מאגרה, אני סבור כי יש ליתן משקל נכבד למצבו הכלכלי של התובע, יותר מאשר לטענותיה הנגדיות של הנתבעת לעניין מהות התביעה.

הבקשה מתקבלת.