החלטה בתיק בשא 820/05

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (עב 2551/04).  פסק הדין הומצא למבקשת במהלך פגרת בתי המשפט, כך שהמועד האחרון להגשת ערעור היה יום 2.10.2005. בקשה להארכת מועד הוגשה ביום 16.10.2005.

2.      נימוקי הבקשה הם:

2.1.   ביום 2.10.2005 נשלחה הודעת ערעור בפקס, כאשר ב"כ המבקשת התכוון לשלוח במקביל את הודעת הערעור בדואר.

2.2.   לאחר מכן, הוברר לב"כ המבקשת כי יש צורך בתשלום אגרה, וכי לא ניתן להגיש ערעור באמצעות הפקס.

2.3.   בין 2.10.2005 לבין 16.10.2005 חלו ראש השנה, סוף שבוע וכן החל חודש הרמדאן, כאשר המבקשת ובא כוחה נמנים עם העדה המוסלמית.

3.      המשיבה התנגדה לבקשה,  מנימוקים אלה:

3.1.   לרשות המבקשת עמדו כמעט חודשיים להגשת הערעור. המבקשת המתינה עד "לרגע האחרון" בהגשת ערעורה, ואין לה להלין אלא על עצמה בגין אי הגשת הערעור במועד.

3.2.   מן המפורסמות הוא שלא ניתן להגיש ערעור באמצעות הפקסימליה.

3.3.   כמו כן, ב"כ המבקשת התרשל גם בהגשת הבקשה להארכת מועד, והגיש אותה רק ביום 16.10.2005.

4.      בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור " מטעמים מיוחדים שיירשמו". במקרה הנדון, המבקשת לא הצביעה על טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור.

5.      על המקרים בהם יוכר "טעם מיוחד" אמר בית המשפט העליון:

"... בחינת המקרים השונים מלמדת כי טעם מיוחד יוכר במקרה בו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התרחש אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים בו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".

ע"א 6842/00 משה ידידיה נ' סול קסט ואח', פ"ד נה (2) 904.

6.      תקנה 497א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, החלה בבית הדין מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, קובעת במפורש כי לא ניתן להמציא לבית הדין בפקסימליה את כתב בי דין הראשון בהליך. מכאן, כי לא ניתן להגיש ערעור באמצעות הפקס. דבר זה מתחייב גם מכך שבהתאם לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), תשכ"ט - 1969, חובה לשלם אגרה עם הגשת ההליך. גם בפסיקת בית הדין הארצי הובהר כי לא ניתן להגיש ערעור באמצעות הפקסימליה.

עא"ח  1011/02 ג'בארין ולייד שריידי נ' עותאמה נארימאן רימאן (מיום 15.9.2003).

ניתן לצפות מבעל דין, ובודאי כאשר הוא מיוצג על ידי עורך דין, שיבדוק את המועדים וההליכים להגשת ערעור על פסק הדין. לפיכך, גם אם המבקשת או בא כוחה נתפסו לכלל טעות בעניין זה, הרי מדובר ב"טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה", ואין היא בגדר "טעות אופרטיבית", המצדיקה הארכת מועד להגשת ערעור.

7.      זאת ועוד. אמנם, ימי הפגרה אינם באים במניין הימים להגשת ערעור. אולם, בעת החלטה בבקשה להארכת מועד, יש להביא בחשבון כי לרשות המבקשת עמדה תקופה ארוכה מ- 30 יום להכנת הערעור. על אף האמור, המבקשת ובא כוחה ניסו להגיש את הערעור במועד האחרון ממש. לעניין זה נקבע בפסיקה כי

"בעל דין המבקש לנצל התקופה העומדת לרשותו עד תום, ולפעול ביום האחרון ממש, נוטל על  עצמו סיכון שיחול שיבוש או שתקרה תקלה, שאינם מצדיקים הארכת המועד, ועליו לשאת בתוצאות סיכון זה".

ראו: