החלטה בתיק בשא 7393/05

1.         בפניי בקשה שהוגשה על ידי מר זינאתי ג'ורג' (להלן: "המבקש") להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי לפיה לא נותרה למבקש נכות רפואית צמיתה בגין התאונה מיום 20/2/97.

2.         המבקש טוען בבקשתו, אשר אינה נתמכת בתצהיר, כי תלונותיו של המבקש בתחום האורטופדיה ובתחום הא.א.ג. לא נבדקו על ידי ועדות המוסד לביטוח לאומי בנימוק שבתעודת חדר המיון ובתעודה הרפואית הראשונית לא אוזכרו חבלות בצוואר ופגיעה בשמיעה. לטענת המבקש, העובדה שלא התלונן על הפגיעות הללו במיון אינה מעידה על כך שהמבקש לא סבל מהן. לטענתו, נימוקה של הועדה הרפואית לעררים לפיה לא נבדקו תלונותיו של המבקש בתחום השמיעה ובתחום האורטופדיה בגין העדר תלונות מצידו של המבקש בתעודת חדר מיון ובתעודה ראשונה לנפגע בעבודה מהווה טעות משפטית ועולה כדי טעם מיוחד אשר בגינו על ביהמ"ש למנות מומחים רפואיים בתחום האורטופדיה וא.א.ג. כן טוען המבקש כי לנוכח החמרה במצבו של המבקש יש למנות מומחים אף בתחומים הנוירולוגיה והפסיכיאטריה לשם קביעת נכותו של המבקש אף בתחומים אלה.

3.         מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המשיבה") מתנגדת לבקשה. לטענתה, דין הבקשה להידחות מחמת שאינה נתמכת בתצהיר ובנוסף לא טרח המבקש לציין כי נפגע בתאריך 10/12/98 באופן לא קל בתאונת דרכים נוספת. עוד טוענת המשיבה, כי לא נפלה טעות בקביעת ועדות המוסד לביטוח לאומי והמבקש לא העלה נימוק אשר מצדיק העתרות לבקשה.

4.         לאחר ששבתי ועיינתי בבקשת המבקש ובנספחיה ובתגובת המשיבה ונספחיה ושקלתי את טענות הצדדים, לא ראיתי להעתר לבקשה וזאת בשל מספר נימוקים שיפורטו להלן.

5.         ראשית, לא צירף המבקש לבקשתו תצהיר המניח את התשתית העובדתית הדרושה לבקשה וכן לא גילה המבקש לועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, אשר בדקה את המבקש בתאריך 26/7/01, כי בתאריך 10/12/98 נפגע בתאונת דרכים לא קלה נוספת.

            חרף העובדה שהמבקש נתבקש על ידי המשיבה להעביר לעיונה את העתק מכתבו של ב"כ המפרט בפני הועדה לעררים את נימוקי הערר של המבקש, לא העביר המבקש את המכתב הנ"ל לעיונה של ב"כ המשיבה ואף לא צירפו לבקשתו.

6.         המבקש משתית את עיקר טענותיו לעניין מינויים של מומחים רפואיים בתחום רפואת א.א.ג. ואורטופדיה בהעדר נכונותה של ועדת הערר לקבוע את נכותו של המבקש בתחום א.א.ג. ואורטופדיה כתוצאה מהתאונה. המבקש טוען כי קביעת הועדה הרפואית מיום 26/7/01, לפיה בהעדר תיעוד על פגיעת ראש בתעודת חדר מיון ובתעודה רפואית ראשונה לנפע בעבודה, הינה קביעה משפטית מוטעית והיה על הועדה לעררים להתערב בעניינו של המבקש ולקבוע את נכותו בתחומים אלה.

7.         עיון בתעודת חדר מיון מיום 20/2/97 מעלה כי המבקש התלונן על פגיעה בבית חזה תחתון מצד שמאל. לא הועלתה על ידי המבקש כל תלונה בגין פגיעה בראש, בעמוד שדרה ו/או בגב. כך עולה גם מבדיקה רפואית של המבקש על ידי נוירולוג, ד"ר בועז וולר, בעקבות פגיעתו בתאונה מיום 2/4/97, שם מציין ד"ר וולר מפורשות כי בתאונת הדרכים מיום 20/2/97 לא היתה חבלת ראש.

8.         עיון בתלונות המבקש בפני הועדה הרפואית, אשר כללה מומחים בתחום הנוירוכירורגיה והפסיכיאטריה מיום 26/7/01, מעלה כי המבקש לא העלה טענות כלשהן בדבר פגיעה ו/או חבלה אורטופדית ו/או מוגבלות כלשהי בתחום זה בפני רופאי הועדה אשר נימקו בהרחבה את תלונותיו, תלונות המתייחסות לכאבי ראש, חוסר ריכוז, הפרעה בזכרון, ירידה בשמיעה וצלצולים באוזניים.

9.         על רקע עיון בתיעוד הרפואי שנערך בסמוך לאחר התאונה בחדר מיון, בתעודה הראשונה לנפגע בעבודה ובמכתבו של ד"ר בועז וולר, עולה כי המבקש לא נפגע כלל בראשו בתאונה. על רקע האמור לא ראיתי כי נפלה טעות בקביעת רופאי הועדה הרפואית לפיה שללו את הקשר הסיבתי בין התאונה ובין טענת המבקש בדבר ירידה בשמיעה בהעדר פגיעת ראש ושעה שפגיעתו של המבקש בתאונה התמצתה, כאמור, בפגיעה בבית החזה התחתון.

10.        המבקש לא צירף, כאמור, את נימוקי הערר שפורטו על ידי ב"כ במכתבו לועדת הערר. יחד עם זאת, עיון בתלונות המבקש בפני ועדת הערר ובחוות הדעת שצורפו על ידי המבקש, שהינן בתחום הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה, מעלה את המסקנה לפיה הערר שהוגש על ידי המבקש על קביעת הועדה הרפואית מיום 26/7/01 לא נסוב כלל על עניין העדר קביעת נכות בתחום האורטופדיה וא.א.ג., אלא התמצה בטענות המבקש בעניין הנכות הפסיכיאטרית ו/או הנוירולוגית אשר המבקש שב וטען כי הוחמרה כתוצאה מהתאונה. בפועל עולה, איפוא, כי במסגרת הערר שהגיש המבקש על הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, שעה שיוצג על ידי עורך דין, זנח למעשה המבקש כל טענה בדבר הנכות האורטופדית ו/או בתחום א.א.ג. ועל כן התמצה הערר בטענות המבקש כנגד קביעתה של הועדה הרפואית לעניין הנכות הנוירולוגית והפסיכיאטרית שנטענה על ידי המבקש.

11.        לנוכח כל האמור, אינני סבורה כי נפלה טעות כלשהי בפני הועדה לקביעת נכות ו/או ועדת העררים אשר יש בה כדי טעם מיוחד המצדיק הבאת ראיות לסתור, וכאמור, כבר נפסק כי ביהמ"ש מוסמך לסטות מהוראת סעיף 6(ב) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, ולהתיר הבאת ראיות לסתור רק בנסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת והכוללות טעמים משפטיים וטעמים עובדתיים כבדי משקל (ראה ר"ע 634/85 אבו עליון עודה נ' "רותם" חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד לט(4), 505).

12.        בשולי הדברים אציין כי גם לא ראיתי להעתר לטענתו החילופית של המבקש לפיה חלה החמרה במצבו המצדיקה מינויים של מומחים בתחום הפסיכיאטריה, הנוירולוגיה, האורטופדיה ורפואת א.א.ג., שכן לא הונחה התשתית הראייתית ולא צורפו לבקשה מסמכים רפואיים המבססים את הטענה.

13.        לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

14.        נקבע לישיבת קדם משפט בתיק העיקרי ליום 23/4/06 בשעה 9:30 .

15.        מזכירות ביהמ"ש תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ה' בטבת תשס"ו (5 בינואר 2006), בהעדר הצדדים.

_________________

                                                                                                                      ב. טאובר,  שופטת