החלטה בתיק בשא 722/05

השופט שמואל צור

1.         לפנינו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופט מיכאל שפיצר ונציג עובדים מר אלי נחמיאס; עב 3291/02), בו נדחתה התביעה שהגישה המבקשת נגד המשיבה, תוך חיובה בהוצאות משפט ושכר טרחה עורך דין בסכום של 7,500 ש"ח בתוספת מע"מ. הבקשה מתייחסת לעיכוב ביצוע החיוב בהוצאות שהושתו על המבקשת בפסק הדין וכן בתשלום ההוצאות בסך 1,500 ש"ח בתוספת מע"מ שנפסקו בהחלטת ביניים מיום 22.2.05, בה נדחתה בקשת המבקשת למחיקת סעיפים מסויימים מסיכומי המשיבה.

2.         כפי שעולה מפסק הדין של בית הדין האזורי המבקשת עבדה כאחות מחליפה בקופת חולים לאומית (להלן- המשיבה) מיום 18.1.95. החל מחודש דצמבר 1996 החלה המבקשת לעבוד גם במוקד הרפואי של המשיבה, וזאת בנוסף לעבודתה כאחות מחליפה. שתי המשרות בהן שימשה המבקשת לא היו קשורות זו לזו. בחודש אוגוסט 2001 נמסרה למבקשת הודעה על הפסקת עבודתה במוקד הרפואי. בעקבות פנייתה למנהל כח אדם של המשיבה, הובהר למבקשת כי עבודתה הופסקה רק כאחות במוקד הרפואי ושבכוונת המשיבה להמשיך ולהעסיקה כאחות מחליפה על פי הצורך ובתיאום עימה.

3.         בתביעה שהגישה המבקשת לבית הדין האזורי בחיפה היא ביקשה להכיר בה כעובדת קבועה בהתחשב בתקופה הארוכה שעבדה במשיבה ובהתאם להסכם הקיבוצי שחל עליה. כמו כן ביקשה המבקשת לחייב את המשיבה לשלם לה הפרשי שכר עבודה, פיצויי פיטורים ותשלומים שונים אחרים המגיעים לה, לטענתה, בגין תקופת עבודתה.  

4.         בית הדין האזורי דחה את תביעת המבקשת על כל סעדיה הכספיים. בית הדין האזורי, לאחר שניתח את עדויות הצדדים, הגיע לכלל מסקנה כי על המבקשת חלות הוראות סעיף 5 לפרק שלישי להסכם הקיבוצי הדן ב"עובדים במעמד מיוחד". כן נקבע כי לא היה זה מחובתה של המשיבה להעניק למבקשת מעמד של עובדת קבועה ולכן לא הופרה חובתה מכוח ההסכם הקיבוצי.      

5.         המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ובמקביל, הגישה לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצועו. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 1.8.2005, ומכאן הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לנו.    

6.         המבקשת עותרת לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות בהן חויבה בפסק הדין. לטענתה, על פי פסק הדין של בית הדין האזורי עליה לשלם למשיבה סכום של כ- 10,620 ש"ח, השווה בערכו לשכר עבודתה  אצל  המשיבה  במרפאות  לילה במשך שנה שלמה. כן טוענת המבקשת שעיכוב הביצוע לא יגרם נזק כלשהו למשיבה. לטענתה, מדובר במעמסה כבדה ביותר עליה שמעולם לא תרפא את הנזק שיגרום חסרונו למשפחתה. כמו כן טוענת המבקשת, כי לא יהיה ניתן להשיב את המצב לקדמותו במקרה בו יתקבל ערעורה בשל כך שהנזק שייגרם למשפחתה מחסרון הכיס בעקבות תשלום חובה למשיבה יהיה בלתי הפיך.

 7.        המשיבה מתנגדת לעיכוב ביצוע פסק הדין, וטוענת כי המבקשת לא הצביעה על טעם המצדיק את קבלתה. המשיבה טוענת כי סיכויי הערעור של המבקשת אינם גבוהים, שכן היא הוכיחה שעל המבקשת לא חלים סעיפי ההסכם הקיבוצי וחוקת העבודה ולכן בצדק דחה בית הדין האזורי את תביעתה. כן מציינת המשיבה כי הערעור נסוב על קביעות עובדתיות שנקבעו בפסק הדין וגם בשל כך סיכויו להתקבל קלושים. עוד טוענת המשיבה, כי המבקשת לא הצביעה על נסיבות לפיהן יהיה קשה או בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו. כן מציינת המשיבה כי המבקשת לא התייחסה בבקשתה לנכסים ולחסכונות העומדים לרשותה, והגשת שלושה תלושי משכורת אינה מעידה על מצבה הכלכלי כפי שהציגה בבקשה. המבקשת לא שילמה עד היום את ההוצאות שנפסקו נגדה ביום 22.2.05 ולכן אין לה להלין אלא על עצמה באשר לגובה הסכום הכולל. עם זאת, מוסיפה המשיבה, כי תהא מוכנה, על מנת להקל על המבקשת, לפרוס את התשלום הכולל לשלושה תשלומים שווים. 

הכרעה

8.         לאחר שנתנו דעתנו לכלל נסיבות המקרה, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים בבקשה, הגענו לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה. כלל יסודי הוא, כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו, ועיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת החריג. היענות לסעד של עיכוב ביצוע פסק דין תיעשה תוך בחינתם של שני תנאים מצטברים: האחד, שסיכויי הערעור להתקבל אינם משוללי יסוד; והשני, שהנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע והערעור בסופו של עניין יידחה (רע"א 6480/00 עיריית תל-אביב-יפו ואח' נ' בצלאל אהובה ואח', תקדין, תק-על 2000(3), 2459). כאשר פסק הדין מטיל חיוב כספי על המבקש, הנטייה היא שלא לעכב את ביצועו אלא אם כן יוכח כי המבקש לא יוכל לגבות את כספו אם יזכה בערעור (ע"א 9296/03 עזרא אהרוני - יוסף מנשה ואח', פ"ד נח (2) 301, 305-304).

9.         במקרה שלפנינו בית הדין האזורי קבע כי לא ניתן לראות במבקשת עובדת קבועה של המשיבה, בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים. כן נקבע כי רוב סעיפי ההסכם הקיבוצי לא חלו על המבקשת, היות ושיעור משרתה לא הגיע ל-25% משרה, כנדרש בסעיף 5 לפרק שלישי להסכם הקיבוצי. לפיכך, סיכם בית הדין כי לא היה מחובתה של המשיבה להעניק למבקשת מעמד של עובדת קבועה. קביעה זו של בית הדין מבוססת על תשתית עובדתית שהתבררה בפניו. הערעור על קביעה זו היא בעיקרו עובדתי.

בנוסף, הואיל ומדובר בתשלום ההוצאות לטובת תאגיד גדול שההוצאות אינן גבוהות ביחס לתקציבו, אין חשש שסכום ששולם לא יוחזר למבקשת, אם כך ייפסק בערעור. עם זאת, על מנת להקל במעט על המבקשת, אנו מחליטים לעכב ביצעו של פסק הדין ככל שהחיוב שבו עולה על 5,000 ש"ח.  

10.       הבקשה מתקבלת כאמור בסעיף 9 לעיל. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום כ"ד תשרי, תשס"ו (27 אוקטובר, 2005) ותשלח לצדדים בפקסימיליה.

_________________              _______________             ______________

השופט עמירם רבינוביץ             השופט יגאל פליטמן              השופט שמואל צור

      ______________________                  _______________________

      נציגת עובדים, גב' אורלי ביטי                  נציג מעסיקים, מר יצחק דויטש 

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: