החלטה בתיק בשא 7049/06

1. הבקשה שבפניי הינה בקשה להבהרת החלטה ולעיכוב ביצוע החלטה.

באשר לבקשה להבהרת החלטה אשר ניתנה על ידי ביום 5.3.06, הרי שהחלטה בעניין זה ניתנה על ידי עוד ביום 16.3.06.

בבקשה החלופית לעיכוב ביצוע מתייחסים המבקשים להחלטה אשר ניתנה על ידי בתיק פש"ר 1206/03, במסגרתה חייבתי את המשיבים לשלם לקופת הפירוק סכום זהה ליתרת שכה"ט אשר חבה החברה, המבקשת 1, למשיב לפי פס"ד אשר ניתן לטובתו.

ההחלטה המחייבת את המשיבים ניתנה על יסוד הוראות סעיף 374 לפקודת החברות.

במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע פרטו המבקשים את הטעויות הקשות בהן לוקה, לטענתן, ההחלטה הן בניתוח הראיות, הן במסקנות ובממצאים והן ביישום ההלכה המשפטית בכל הקשור לתנאים בהם ניתן להצהיר על חבות אישית של נושא משרה בתאגיד, לשאת בחובות התאגיד.

לאור הטענות אשר העלו המבקשים, נאמר על ידם כי ברור שיש לערעור סיכויים טובים להתקבל.

לאור זאת, התמלא לטענת המבקשים התנאי הראשון אותו על בימ"ש לשקול בבואו לעכב ביצוע פס"ד.

המבקשים טענו גם כי התמלא התנאי השני הנדרש לשם עיכוב ביצועו של פסה"ד, שכן לטענתם ייגרם להם נזק בלתי הפיך כתוצאה מביצוע פסה"ד.

לדברי המבקשים, ככל שגדלים סיכויי הערעור, תידרש ראייה פחותה בדבר חוסר האפשרות להחזיר את הגלגל אחורנית.

ככל שביצוע מיידי של פסה"ד טומן בחובו נזק בלתי הפיך למערער, יפחת משקל סיכויי הערעור.

המבקשים טענו עוד כי לא ניתן להשוות את נזקם של המבקשים כתוצאה מביצוע מיידי של פסה"ד, לנזקו של המשיב אשר מתבטא כולו בהמתנה לשמיעת הערעור.

הנזק שייגרם למבקשים מפסה"ד הינו כבד ביותר, שכן הם צפויים להליכי פשיטת רגל ושמם וכבודם ייפגעו באופן בלתי הפיך.

המבקשים טענו כי זכות הערעור היא זכות חוקתית שאין לסכל אותה או לפגוע בה.

עוד ציינו המבקשים את העובדה כי כל המבקשים הם חסרי יכולת לשלם ולו מקצת הסכום שנפסק, שכן הם חסרי נכסים ונמצאים בקשיים כלכליים כבדים ביותר.

2. בתגובתו טען המשיב כי לא נטען על ידי המבקשים דבר שיש בו כדי להראות כי אם יימלאו אחר פסה"ד ויקיימו את החיוב הכספי אשר הוטל עליהם, הרי שאם יזכו בערעור לא יהיה בידם להיפרע מהמשיב.

עוד טען המשיב כי תיאור מצבם הכלכלי או הבריאותו של המבקשים, אינו רלוונטי שכן היה עליהם להראות בתצהיר כי מצבו של המשיב, שהוא עו"ד פעיל ובעל הון ניכר, הינו כזה שלא יוכלו להיפרע ממנו אם יזכו בערעור.

המשיב התייחס גם לסיכויי הערעור.

בתשובה לתגובה זו נאמר כי המשיב לא תמך את תגובתו בתצהיר לעניין יכולתו להחזיר את מצבם של המבקשים לקדמותו, והסתפק בתגובתו באמירה סתמית וכללית לפיה אין מחלוקת כי ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.

יש לתת, לדברי המבקשים, משמעות להעדר התצהיר.