החלטה בתיק בשא 702/06

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (עב 2195/02). פסק הדין ניתן במהלך פגרת בתי המשפט, והומצא לבא כוחו הקודם של המבקש ביום 31.7.2006. לפיכך, המועד האחרון להגשת ערעור היה יום 3.10.2006. הבקשה להארכת מועד נתקבלה לרישום ביום 4.10.2006. על פי האמור בבקשה, העתק מהבקשה נשלח בפקס ביום 3.10.2006.

2.       העובדות הרלוונטיות להכרעה בבקשה הן:

2.1.   המבקש כיהן כרב המושב עזריקם מחודש יוני 1987 ועד לפיטוריו, בחודש מרץ 2000.

2.2.   פיטוריו של המבקש נדונו תחילה בהליך של סכסוך קיבוצי, כאשר בקשת צד בסכסוך קיבוצי בעניינו של המבקש נדחתה בהחלטת בית הדין האזורי בחודש אוגוסט 2000. ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי נדחה בחודש יוני 2002. עם זאת, נקבע בפסק דינו של בית הדין הארצי כי ככל שתוגש תביעה בהליך של סכסוך היחיד בתוך 90 יום מיום מתן פסק דינו של בית הדין הארצי, לא תישמע טענת שיהוי כלפי המבקש ביחס לתקופה שמתחילת ההליך הקיבוצי ועד תום 90 ימם מיום מתן פסק הדין בבית הדין הארצי.

2.3.   בחודש נובמבר 2002 הגיש המבקש את תביעתו, בה טען כי החלטת המשיבה לפטרו נגועה בחוסר סבירות, ומונעת משיקולים פוליטיים זרים ופסולים. כן טען כי פיטוריו נעשו בהסתרה מכוונת מנציגות העובדים המוסמכת, ארגון רבני ההתיישבות והמזכיר הארצי המטפל ברבנים, מר בן שלום. המבקש עתר שבית  הדין יתן סעד הצהרתי לפיו פיטוריו בטלים, וכן עתר לסעדים כספיים שונים.

2.4.   בית הדין דחה את כל טענותיו של המבקש. בהיבט העובדתי, בית הדין קמא קבע כי נכון למועד פיטוריו של המבקש היה המבקש בסכסוך עם חלק גדול של תושבי מושב עזריקם. עוד ציין בית הדין קמא כי ועדת רבנים, אשר הוקמה על ידי הרבנות הראשית, ואשר שמעה את התלונות כנגד המבקש ואת המבקש עצמו, קבעה כי אין מקום להמשך כהונתו של המבקש כרב עזריקם. למסקנה זו היה שותף גם הרב הראשי לישראל, הרב בקשי דורון, אשר נפגש עם המבקש. עוד נקבע על ידי בית הדין קמא כי המבקש היה פעיל פוליטית והתערב במערכת הפוליטית המקומית, הן ברמת ועד המושב והן במסגרת הבחירות למועצה האזורית; כי המבקש הפעיל חנות בשר בשוק באשדוד במקביל לעבודתו כרב, ללא אישור; וכי המבקש, לצד החנות אותה הפעיל ובמקביל לעבודתו כרב, היה פעיל בעמותה שהקימה פעוטון וגן ילדים בישוב, כאשר צמחה לו מהעמותה טובת הנאה כלכלית ישירה. על רקע העובדות האלה, קבע בית הדין קמא כי החלטת  המשיבה לפטר את המבקש התקבלה על בסיס תשתית עובדתית מוצקה,  משיקולים ענייניים,  והיא החלטה סבירה בשים לב להתנהגותו של המבקש כרב המושב.  עוד קבע בית הדין קמא כי פיטוריו של המבקש נעשו כדין, בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים, חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, וכי ועד העובדים נתן הסכמתו לפיטורי המבקש. בית הדין קמא דחה את טענת המבקש כי היה על המשיבה לקבל את הסכמת מזכיר הסתדרות הפקידים ו/או נציג ועד הרבנים לפיטוריו. בית הדין חייב את המבקש לשלם למשיבה הוצאות בסך של 15,000 ש"ח, בנימוק שנמצא בסיס איתן לפיטורי המבקש ובשים לב להוצאות בהן נשאה הקופה הציבורית בהליכים מושא תביעתו של המבקש.

3.       נימוקי הבקשה הם:

3.1.   עם מתן פסק דינו של בית הדין האזורי, סיים בא כוחו הקודם של המבקש את הייצוג. בא כוחו הנוכחי של המבקש קיבל את ייצוגו של המבקש ימים ספורים לפני הגשת הבקשה.

3.2.   עת מסר המבקש את הייצוג לבא כוחו, שכב חולה במיטתו ללא יכולת לצאת מהבית, ולא יכול היה להמציא לבא כוחו את החומר הנדרש להגשת הערעור.

3.3.   מדובר בתיק עב כרס, ונדרש פרק זמן להכנת הערעור.

3.4.   לא ייגרם למשיבה נזק מהארכת המועד להגשת ערעור, ואילו למבקש ייגרם נזק כבד מאד.

3.5.   הבקשה מוגשת בטרם חלף המועד להגשת ערעור, ובא כוח המבקש הודיע למשרדו של ב"כ המשיבה כי בכוונת המבקש לערער על פסק דינו של בית הדין קמא.

4.       המשיבה התנגדה לבקשה, מנימוקים אלה:

4.1.   מדובר בהליך המתנהל 6 שנים בערכאות משפטיות, וזאת בשל התנהלותו של המבקש.

4.2.   ערכאות משפטיות שונות שדנו בעתירות המבקש דחו את טענותיו.

4.3.   המניע האמיתי להגשת הערעור הוא להרוויח פרק זמן נוסף במהלכו יוסיף המבקש להתגורר - חינם אין כסף - בבית שהועמד לרשותו בתחום המושב.

4.4.   לרשות המבקש עמד פרק זמן בן כחודשיים וחצי להכנת ערעורו, ולכן אין לקבל את הנימוק שבשל שלושה ימי מחלה נבצר ממנו להגיש את הערעור במועד.

5.      בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור " מטעמים מיוחדים שיירשמו". בהתאם לפסיקה,