החלטה בתיק בשא 654/06

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (עב 3284/04). פסק הדין ניתן ביום 20.6.2006, והומצא למבקשת ביום 23.6.2006. בהתחשב בפגרת בתי המשפט, המועד האחרון להגשת ערעור היה יום 10.9.2006 . המבקשת הגישה במזכירות בקשה להארכת מועד ביום 10.9.2006, אולם שילמה את האגרה רק ביום 14.9.2006, כך שהבקשה להארכת מועד נתקבלה לרישום רק ביום 14.9.2006.

2.      בפסק הדין מושא הבקשה נדונה תביעתה של המבקשת לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הבראה ותוספת יוקר. מפסק הדין עולה כי לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי המבקשת עבדה כמזכירה במשרד עורכי הדין של משיב 1 (להלן - המשיב) בתקופה שבין חודש אוקטובר 1989 עד יום 6.9.2001, וכי ממועד זה לא עבדה בפועל, לא מהמשרד ולא מביתה. למרות האמור, במשך שלוש שנים נוספות שולמה למבקשת משכורת כאילו עבדה, בסכום קבוע של 1,338 ש"ח, תוך קבלת תלושי משכורת והפרשות לביטוח לאומי. גרסת המבקשת היתה כי מעולם לא פוטרה מעבודתה בשנת 2001, ובספטמבר 2001 הודע לה כי בעתיד תעבוד מביתה. אולם, היא לא נתבקשה לעשות דבר מאז שנת 2001. לאחר שלוש שנים הופסק התשלום ללא סיבה, ולכן היא זכאית לקבל פיצויי פיטורים בעד כל תקופת עבודתה (לרבות שלוש השנים האחרונות) וכן דמי הבראה ותוספת היוקר. גרסת המשיב היתה כי בשנים האחרונות לעבודתה של המבקשת חלה התדרדרות בתפקודה וביחסי האנוש שלה, ולכן פוטרה בחודש ספטמבר 2001. במועד סיום קשר העבודה, סוכם שבמקום שתקבל פיצויי פטורים בתשלום אחד, בגובה של כ- 10 משכורות, תמשיך לקבל משכורת במשך שלוש שנים, מבלי לעבוד, וכי סכומים אלה יהוו תשלום פיצויי הפיטורים להם היתה זכאית. על יסוד התרשמותו מעדויות הצדדים, העדיף בית הדין קמא את גרסת המשיב, וקבע כי המבקשת פוטרה ביום 6.9.2001, ידעה על כך והסכימה לקבלת זכויותיה באופן בו הדבר נעשה. המבקשת קיבלה בפועל תשלום הגבוה פי שלושה מסכום פיצויי הפיטורים שהגיעו לה, והיא קיבלה את כל זכויותיה ומעבר לכך.

3.      נימוקי הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור:

3.1.   בעיות בריאות רציניות מנעו ממנה לטפל בנושא הערעור במועד.

3.2.   לנוכח קשיים כלכליים, רק לאחרונה קיבלה תרגום של פסק הדין לאנגלית.

3.3.   המבקשת טרם שכרה עורך דין לייצג אותה בשלב הערעור, והיא מקווה לעשות כן בקרוב.

4.      המשיבים התנגדו לבקשה:

4.1.   בקשת המבקשת הוגשה לאחר חלוף המועד האחרון להגשת ערעור.

4.2.   בקשת המבקשת אינה מפורטת וכן לא צורפו לה מסמכים רלוונטיים, כגון אישור רפואי.

4.3.   סיכויי הערעור קלושים.

5.      בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור " מטעמים מיוחדים שיירשמו". בהתאם לפסיקה,

אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הוא.

עא"ח 56/05 (ארצי)  מאיר איתן נ' הילטון תל אביב בע"מ (לא פורסם, 23.5.2005).

6.      במקרה הנדון, המבקשת לא הצביעה על טעמים מיוחדים המצדיקים הארכת מועד להגשת ערעור.

7.     

8.      בקשתה של המבקשת אינה מפורטת, והיא גם לא נתמכה בתצהיר או במסמכים אחרים, כגון אישורים רפואיים. לעניין זה נאמר בספרו של זוסמן כי 

"המבקש להראות טעם מיוחד לצידוק האיחור חייב לפחות לפרש את המועדים של האירועים הרלבנטיים ואינו יכול לצפות לכך שעל פי טענה כללית וסתומה שבתצהיר ישיג הארכת מועד".

זוסמן, סדר הדין האזרחי , מהדורה 7, סעיף 689.

המבקשת לא פירטה באלה מועדים היתה חולה, וכן לא הביאה אישורים רפואיים המצביעים על כך שבתקופה הקובעת להגשת הערעור נבצר ממנה לטפל בעניינה. בהקשר זה יש להזכיר כי להגשת הערעור עמד לרשות המבקשת פרק זמן ממושך יחסית, בן למעלה מחודשיים, וזאת לנוכח פגרת בתי המשפט אשר חלה במהלך התקופה להגשת ערעור. בהעדר פירוט ותיעוד במסמכים, לא ניתן לבחון אם אכן מחלתה של המבקשת מהווה טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור.