החלטה בתיק בשא 640/05 - פסקדין

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (עב 3445/02) מיום 25.5.2005.

2.      העובדות הדרושות להכרעה בבקשה הן:

2.1.   בהחלטה נשוא הבקשה, קיבל בית הדין את בקשת המבקשת (הנתבעת בבית הדין האזורי) לביטול פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות ביום 7.4.2005, "הגם שהסברי הנתבעת מעוררים סימני שאלה לא מעטים". בית הדין חייב את המבקשת בתשלום הוצאות בסך של 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ, כתנאי לביטול פסק הדין. 

2.2.   ההחלטה הומצאה לב"כ המבקשת ביום 1.6.2005.

2.3.   בקשת רשות ערעור שוגרה בפקס לבית הדין ביום 15.6.2005, אולם לא נתקבלה לרישום, לנוכח הוראות תקנה 497א(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, הקובעת כי לא ניתן להמציא באמצעות הפקסימליה את כתב בי - הדין הראשון בהליך, לרבות בקשה בכתב לפני הגשת ערעור. תקנה זו חלה על הגשת מסמכים לבית הדין מכוח תקנה 497ב לתקנות סדר הדין האזרחי. תקנות אלה הוחלו על בית הדין לעבודה על פי תקנה 129(3) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991.

2.4.   ביום 19.6.2005 הודע לב"כ המבקשת כי הבקשה לא נתקבלה לרישום.

2.5.   הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 4.7.2005 (אמנם, תיק הבקשה נפתח ביום 19.7.2005, אולם הבקשה נתקבלה בבית הדין ביום 4.7.2005).

3.      נימוקי הבקשה הם:

3.1.   בין הצדדים הושגה הסכמה דיונית, על פיה לא היה צורך בקיום דיון ההוכחות שהתקיים ביום 7.4.2005, והודעה מתאימה על כך הוגשה לבית הדין. ביום 8.4.2005 התברר לב"כ המבקשת כי על אף ההסכמה הדיונית התקיים דיון בהליך, ב"כ המשיב התעלם מההסכמה הדיונית וביקש כי יינתן פסק דין בתביעה, וניתן פסק דין בהעדר התייצבות.

3.2.   בהחלטה נשוא הבקשה נפלה טעות חמורה,  כאשר בית הדין טעה עת קיבל את גרסת ב"כ המשיב, וחייב את המבקשת בהוצאות ממשיות.

3.3.   הבקשה נשלחה לבית הדין בתוך המועד להגשת בקשת רשות ערעור, 15.6.2005, וביום 19.6.2005 הודע לב"כ המבקשת כי לא ניתן לפתוח הליך בפקס. האיחור בהגשת בקשת רשות הערעור לא נבע מזלזול במועדים הקבועים בחיקוק, והמבקשת פעלה בתום לב.

4.      המשיב התנגד לבקשה וטען כי:

4.1.   גרסת ב"כ המבקשת בנוגע להסכמה הדיונית שהושגה בין ב"כ הצדדים אינה נכונה, וב"כ המשיב לא הסכים לנוסח ההודעה שהועברה אליו על ידי ב"כ המבקשת. ההודעה שהוגשה על ידי ב"כ המבקשת לבית הדין עובר לדיון שהיה קבוע ליום 7.4.2005 הוגשה על דעתו של ב"כ המבקשת בלבד. בהקשר זה הכחיש ב"כ המשיב כי ההודעה תוקנה על ידו בכתב ידו, ועתר למינוי גרפולוג שיבדוק את כתב היד שעל גבי ההודעה.

4.2.   המבקשת באה לבית הדין בידים לא נקיות, שכן המבקשת לא שילמה את סכום ההוצאות על פי ההחלטה, ופסק הדין מיום 7.4.2005 הפך לפסק דין חלוט.

4.3.   לא מתקיים "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור. ב"כ המבקשת הוא עו"ד ותיק, והיה עליו לדעת כי לא ניתן לפתוח הליך באמצעות הפקס. כמו כן, לא ניתן כל הסבר לשיהוי בהגשת הבקשה להארכת מועד מהמועד בו נודע לב"כ המבקשת כי ההליך לא נפתח ועד למועד הגשת הבקשה.

4.4.   סיכויי בקשת רשות הערעור קלושים. ראשית, בקשת המבקשת לדחות את הדיון שהיה קבוע ליום 7.4.2005 נדחתה קודם למועד הדיון, והיה עליה להתייצב לדיון. שנית, לא קיימת עילה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות.

5.      בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור " מטעמים מיוחדים שיירשמו". במקרה הנדון, המבקשת לא הצביעה על טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, מנימוקים שיפורטו להלן.

6.      כעולה מבקשת רשות הערעור, ב"כ המבקשת סבר, בטעות, כי ניתן לפתוח הליך של בקשת רשות ערעור באמצעות הפקס, בניגוד לאמור בתקנה 497א(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי. בהקשר זה  יש לציין, כי עניין פתיחת הליך באמצעות הפקס נדון על ידי בית דין זה, ונקבע כי לא ניתן לפתוח הליך באמצעות הגשת בקשה או כתב ערעור באמצעות הפקסימליה.