החלטה בתיק בשא 6258/06 - פסקדין

הבנק - התובע הגיש ביום 13.2.06 תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבעת לתשלום יתרת - חוב בלתי - נפרעת בחשבונה, אשר נפתח ביום 21.6.05.

לכתב - התביעה צורפו הנספחים הבאים:

1.         העתק צילומי של חוזה דביטורי כללי + תוספת בענין חישוב הריבית + כתב עכבון וקיזוז.

כל המסמכים חתומים ע"י המבקשת.

2.         דף חשבון המראה את יתרת החוב + דף תנועות אחרונות.

בתצהיר מיום 28.3.06 התומך בבקשתה למתן רשות להתגונן טוענת המבקשת כי לא קיבלה כל הודעה ו/או דפי חשבון מן הבנק, מאחר שהכתובת המופיעה במסמכי הבנק, רח' ליאון בלום 66, חיפה, אינה כתובתה, והיא לא מסרה כתובת זו לבנק מעולם.

המבקשת ממשיכה וטוענת כי לא יצרה את יתרת החובה בחשבון, וכי ככל הזכור לה מעולם לא היתה בסניף הבנק לאחר שפתחה את החשבון.

לדבריה, מעולם לא חתמה על הוראת קבע ו/או הזמנת כרטיס אשראי, וכי בדיעבד נודע לה כי אביה, ניסים דלויה, פעל בחשבון ללא יפוי כוח, והוא אחראי להיווצרות יתרת - החובה "אם קיימת".

בחקירתה הנגדית של המבקשת הופרכו טענותיה מכל וכל, והגנתה התגלתה כהגנת בדים קלאסית.

ראשית, אישרה המבקשת כי הכתובת "לאון בלום 66" מופיעה בתעודת הזהות שלה, וכי למרות שעברה כמה וכמה כתובות בימי חלדה, הרי שמעולם לא שינתה את הכתובת הרשומה במשרד הפנים. כדבריה: "עד היום הכתובת הרשומה בת.ז. שלי היא רח' לאון בלום 66 חיפה".

אין המבקשת יכולה להלין על כך שלא קיבלה דפי חשבון ו/או הודעות כלשהן מהבנק, שהרי על פי סעיף 32 לחוזה עליו חתמה עם הבנק, "כתובת הלקוח היא כמפורט בראש העמוד הראשון לכתב זה ... כל הודעה שתישלח ללקוח ע"י הבנק בדואר רגיל לפי הכתובת הנ"ל תחשב כאילו נתקבלה ע"י הלקוח במועדה בהתאם לסדרי הדואר הרגילים. הצהרה בכתב מאת הבנק על דבר משלוח הודעה וזמן השליחה ותוכנה תשמש הוכחה מכרעת כנגד הלקוח על הזמן, המשלוח והתוכן הנזכרים בה".

המבקשת אישרה את חתימתה על החוזה הדביטורי הכלי, נספח א' לכתב - התביעה, וציינה כי ביום שנפתח החשבון היתה בבנק לבדה.

לדבריה: "העסק של אבא שלי היה אמור לעבור על שמי. העסק לא עבר על שמי. זה היה אמור לעבור על שמי אבל בסוף לא עשינו את זה".

מן האמור לעיל עולה כי למרות שעיסקו של אביה, לא עבר על שמה, לא סגרה המבקשת את החשבון שפתחה.

כזכור, הצהירה המבקשת בתצהירה כי מעולם לא היתה בסניף הבנק לאחר שפתחה את החשבון, וכי מעולם לא הזמינה כרטיס אשראי.

בחקירתה הנגדית הופרך תצהירה: "פתחתי את החשבון ואני חושבת שהייתי בבנק עוד פעם כאשר הזמנתי כרטיס אשראי".

המבקשת הודתה כי ביום 7.9.05 חתמה על שני מסמכים "אישור קבלת כרטיס בחשבון", ו"עלות הנפקת ואחזקת כרטיס אשראי".

המבקשת נאלצה להודות כי "זאת הפעם הנוספת שהייתי בבנק מלבד במועד פתיחת החשבון".

משהופרכה גירסתה של המבקשת והוכחה כשקרית, הרי שאין לייחס משקל גם לשאר טענותיה: הצהרותיה כי לא מסרה לבנק את הכתובת ברח' ליאון בלום 66 חיפה; כי מעולם לא היתה בסניף הבנק לאחר שפתחה את החשבון; כי לא הזמינה כרטיס אשראי, וכו'.