בש"א
בית משפט השלום חיפה
|
6109-07
24/05/2007
|
בפני השופט:
ר. חדיד
|
| - נגד - |
התובע:
עיריית שפרעם
עו"ד גסאן אגברייה
|
הנתבע:
אבו חמוד עאטף
עו"ד נ. נסראללה
|
| החלטה |
מבוא:
1. המשיב, הוא התובע בתביעה העיקרית, היה מעורב בתאונה ביום 31.3.95 במהלך משחק קט-רגל אשר התקיים במגרש השייך למבקשת ובעקבותיה, כך לטענתו, נגרמו לו נזקי גוף
(להלן: "התאונה").
2. המשיב טען כי התאונה אירעה בשל שיבוש שהיה במגרש בו התקיים המשחק, בעוד כי המבקשת כפרה בנסיבות האירוע ובאחריות המוטלת עליה בגינו.
3. הדיון בתביעה פוצל לשאלת החבות ולשאלת הנזק ולאחר שנשמעו ראיות הצדדים בשאלת החבות, ניתנה ביום 23.8.06 החלטתי לפיה נקבע כי התאונה אירעה בנסיבות כפי שטען המשיב
(להלן: "ההחלטה").
4. ביום 28.3.07 הוגשה בקשה דנן, לפיה עותרת המבקשת לצירוף טופס תביעה לקבלת דמי פגיעה אשר הגיש המשיב למוסד לביטוח לאומי בעקבות אירוע התאונה
(להלן: "טופס התביעה") בתור ראיה חדשה וכן לביטול ההחלטה לאור האמור בה.
טענות הצדדים:
5. לטענת המבקשת, בעקבות פניות חוזרות ונשנות של בא כוחה למוסד לביטוח לאומי, סניף נצרת, הומצא לידיו ביום 26.3.07 טופס התביעה בו ציין התובע כי התאונה אירעה כתוצאה מהיתקלות עם שחקן אחר שהיה במקום, וזאת בסתירה לטענתו במשפט כאילו הוא נפל ונפגע כתוצאה משיבוש במגרש. המבקשת טוענת כי ההכרעה בשאלת החבות הינה החלטה אחרת ולא פסק דין סופי המסיים את הדיון בתביעה, ובהתאם לכך אין כל מניעה מקבלת טופס התביעה כראיה נוספת ובהתאם לאמור בו להורות על ביטול ההחלטה.
6. המשיב מתנגד לבקשה הואיל ובית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות אשר נתן, ולעניין זה אין נפקא מינא באם עסקינן בהחלטת ביניים או פסק דין סופי. כן נטען כי הראייה היתה בהישג יד ולא היתה כל מניעה להגשתה במועד. המשיב מפנה לתקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי וטוען, כי אפשרות הגשת ראיה נוספת ניתנת אך ורק במסגרת הערעור וגם זאת רק כאשר עסקינן בראיה חדשה שלא היתה בהישג יד במסגרת ההליך בפני הערכאה הדיונית.
ד י ו ן:
7. בסעיף 5 לתצהיר עדותו הראשית אשר הוגש לצורך בירור שאלת החבות, תיאר המשיב את נסיבות אירוע התאונה באומרו:
"
במקום ובמועד התאונה השתתפתי במשחק קט-רגל שהתנהל על המגרש הנ"ל ובמהלך המשחק נתקלה רגלי בשכבת האספלט, בשפה המשובשת המורמת מעל שכבת בטון במגרש, כתוצאה מכך נפלתי ונפגעתי בברך שמאל באופן קשה מאוד ונגרם לי נזק רב (להלן "התאונה")".
גם בחקירתו הנגדית תיאר המשיב נסיבות האירוע, באומרו:
"
כאשר שיחקתי זרקתי כדור ליד השחקן מצד ימין, אני עברתי מצד שמאל של השחקן
ואז הרגל שלי נתקלה באספלט בשוליים של המגרש. אני שיחקתי מכיוון צפון לדרום" (שם, עמ' 9 שורה 7 לפרוטוקול הדיון).
ובהמשך חקירתו הנגדית, העיד המשיב באומרו:
"
האמור בסעיף 7 לתצהירי הכוונה בהם שכאשר אני רצתי לקראת הנפילה אני לא ידעתי במה נתקלתי אך כאשר נפלתי ראיתי במה נתקלתי. אני לא יודע מה קרה לי ברגל בפנים ואיזה נזק נגרם (שם, עמ' 11 שורה 3 לפרוטוקול הדיון).
8. מנגד, בטופס התביעה נשוא הבקשה תיאר המשיב נסיבות אירוע התאונה מבלי לציין כי נתקל בשפה המשובשת של האספלט במגרש, בזו הלשון:
"
בזמן משחק כדורגל ידידותי אחד השחקנים הכשיל אותי וקיבלתי מכה בברך רגל שמאל".
9. על פני הדברים, בפי המשיב שתי גרסאות לעניין נסיבות אירוע התאונה, האחת כפי שהוצגה בבית המשפט והשנייה כפי שהוצגה בטופס התביעה למל''ל . בשלב זה, לא ניתן ליישב בין שתי גרסאות אלה, אף כי בטרם העיד המשיב לעניין זה, אין לקבוע ממצאים חד-משמעיים ולהסיק את המסקנות המתחייבות מכך.
10. ההחלטה אשר ניתנה בתביעה, לפיה התקבלה גרסת המשיב לעניין נסיבות אירוע התאונה, אינה מכריעה בכל המחלוקת שבין הצדדים ואינה מסיימת את מלאכתו. אי- לכך, עסקינן בהחלטה אחרת ולא בפסק דין סופי (לעניין זה ר'
ע"א 226/65 אליהו ואח' נ' עזרא, פ"ד יט(3) 571).