החלטה בתיק בשא 5892/06 - פסקדין

1.       בקשה שהוכתרה בכותרת "בקשה בהולה", בגדרה עותרים המבקשים למתן צו עיקול זמני על זכויות המשיב מס' 1 בחנות המצויה ברח' ירושלים 48 בצפת, הרשומות בספרי מינהל מקרקעי ישראל.

2.       מפי ב"כ המבקשים למדתי לדעת, כי ב"כ המשיבים 2 עד 6 הודיעו כי אין להם עניין בבקשה, ולפיכך הדיון התקיים בין המבקשים והמשיב מס' 1 בלבד (ולהלן - "המשיב"). תצוין העובדה, כי המבקש והמשיב - אחים הם.

3.       למבקשים תביעה כספית נגד המשיב מס' 1 והמשיבים 2 ו- 3, ואת תביעתם הגישו לבית משפט השלום בחיפה. במהלך קדם המשפט הורה בית משפט השלום למבקשים להגיש תצהירי עדות ראשית, ואף קצב המועד לעשות כן, אך התצהירים לא הוגשו במועד שנקצב.

          בתחילה נקבע, כי על המבקשים להגיש תצהירי עדות ראשית עד לתאריך 25.3.05 ונקבע כי הראיות תשמענה בתאריך 10.7.05., ואולם, בעקבות בקשת ב"כ המבקשים שעמדה על מיצוי הזכויות הדיוניות של המבקשים כלפי צדדים שלישיים שצורפו. עקב כך, בתאריך 27.6.05 נדחה המועד לשמיעת הראיות לתאריך 26.2.06.

          בתאריך 20.6.06 הוגשה מטעם המבקשים בקשה להאריך המועד להגשת תצהירי עדות ראשית ולדחות המועד שנקבע לשמיעת הראיות. בית המשפט קמא דחה את הבקשה, וציין, כי התנהגות המבקשים "עולה עד כדי זלזול בהליכי בית המשפט".

          בפתח הישיבה שהתקיימה בתאריך 26.2.06 פנתה ב"כ המבקשים לבית המשפט וביקשה פעם נוספת כי יאריך המועד להגשת תצהירי העדות הראשית, ובית המשפט קמא, לאחר ששמע עמדת ב"כ המשיבים 1 עד 3 דחה את הבקשה.

          בעקבות אירועים אלה, דחה בית המשפט קמא את התביעה בפסק דין שניתן בתאריך 9.4.06.

4.       המבקשים אינם משלימים עם פסק דינו של בית המשפט קמא, ולהשקפתם לא ניתן להם יומם בבית המשפט, ולנוכח נסיבותיה האישיות של באת כוח המבקשים, אשר פורטו בהודעת הערעור, סבורים המבקשים כי היה על בית המשפט קמא להאריך המועד להגשת תצהירי עדות ראשית, ולדחות את מועד שמיעת הראיות. המבקשים מוסיפים וטוענים, כי אף אם סבר בית המשפט קמא כי המבקשים חדלו מחדלים דיוניים כלשהם, יכול היה לחייבם לשלם הוצאות שנגרמו למי מהמשיבים, אך לא היה מקום למנוע מהמבקשים דיון לגופן של טענותיהם.

5.       לצד הערעור הגישו המבקשים את הבקשה שלפני. הטעם לבקשה זו הוא, שעוד בבית המשפט קמא הוטל עיקול זמני על זכויות המבקשים בחנות שפרטיה נזכרים לעיל, עיקול שפקע עם מתן פסק הדין המורה על דחיית תביעתם. לטענת המבקשים, קיים חשש שאם לא יינתן צו שיחדש את תוקף העיקול, בבחינת סעד זמני לתקופת הערעור, עלול להיווצר מצב , שאם המבקשים יזכו בערעור ולאחר מכן יזכו בתביעתם, לא יוכלו לגבות מהמשיב את המגיע להם.

6.       לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים, הנני מחליט לדחות את הבקשה מהנימוקים הבאים:

(א)     ראשית, מוטל עלי לבחון את סיכויי הערעור. בעניין זה, אינני סבור כי סיכויי הערעור טובים. למבקשים ניתן יומם בבית המשפט וקשה לי לראות היכן טעה בית המשפט קמא טעות משפטית שתצדיק התערבות ערכאת הערעור.  בהתייחס לנסיבות האישיות שנטענו, קבע בית המשפט בהחלטתו מתאריך 20.2.06, כי הנסיבות האישיות לא מנעו האפשרות להגיש את הבקשה להארכת המועד להגשת תצהירי העדות הראשית ולדחיית ישיבת ההוכחות מספיק זמן לפני המועד.

(ב)      שנית, על המבקשים להראות, כי אם לא יינתן צו העיקול הזמני יכביד הדבר על ביצוע פסק הדין. בעניין זה בפי המבקשים היו טענות כלליות בלבד. בתצהירו טוען המבקש, כי נודע לו שהמשיב מתכוון להעביר את הבעלות בנכס לאח נוסף של השניים, שלו עסקים משותפים עם המשיב, אך בכך, לדעתי אין די, כדי לבסס טענה שאי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין. המשיב מוביף ומצהיר, כי אם המשיב יעביר את הבעלות בחנות לאדם אחר, הדבר "יותיר אותנו מול שוקת שבורה", אך גם באמרה כללית זאת אין די.

(ג)      מעל לכל, וזה הנימוק העיקרי העומד לנגד עיני, המצב בפניו עומדים המבקשים הוא תוצאה של מחדל במחנה שלהם. הנה עתה עותרים המבקשים לכך שיינתן צו עיקול זמני, שיבטיח את זכויותיהם אם בסופה של דרך ארוכה, יזכו בדינם. כדי לזכות בדין, על המבקשים לעבור מספר משוכות גבוהות. תחילה, עליהם לשכנע את ערכאת הערעור כי יש לשנות את תוצאת פסק הדין. לאחר מכן, אם יצליחו לשכנע את ערכאת הערעור להפוך את הקערה על פיה, יהיה עליהם להתחיל לנהל את המשפט בבית המשפט קמא כמעט מראשיתו. וכאן נשאלת השאלה, האם באמת מוצדק להטיל עיקול על נכס שבבעלות המשיב, עיקול שירבוץ על הנכס משך פרק זמן כה ארוך, רק משום שהמבקשים לא קיימו בעבר את שהיה עליהם לקיים לפיח החלטות בית המשפט קמא?

          מלבד זכויותיהם של המבקשים גם למשיב זכויות כלשהן. בין יתר זכויותיו ניתן למנות את זכותו לכך, שהמבקשים, אם הגישו נגדו כתב תביעה ולבקשתם הוטל עיקול זמני, ינהלו את תביעתם במידה סבירה של תשומת לב, ויעשו כל המוטל עליהם כדי שמשך המשפט, כמו גם התקופה בה נכס שבבעלות המשיב מעוקל קודם שנקבע שהוא אכן חייב סכום כסף שלשהו למבקשים, יתנהל ביעילות.

          אם התחזיות האופטימיות של המבקשים תתממשנה, צפויים ההליכים להמשך עוד תקופה לא מבוטלת, ואין אני סבור כי יש מקום לכפוף את המשיב לעיקול זמני במשך תקופה זו בשל מחדל שכולו במחנה המבקשים.

7.       אשר על כל האמור לעיל הנני מחליט כדלקמן:

(א)     הנני דוחה את הבקשה.

(ב)     אין צו להוצאות, והוצאות הבקשה תהיינה חלק מהוצאות המשפט בהליך העיקרי (ע"א 3283/06).

(ג)      החלטתי מתאריך 20.4.06, שניתנה במעמעד צד אחד - בטלה.