החלטה בתיק בשא 5734/08 - פסקדין

המבקש, שהוא המבקש בה"פ 309/08, עותר לאחד את הדיון בתובענה שהגיש, יחד עם ה"פ 1231/04, הנדון בפני כב' השופטת ענת ברון (אציין, כי משום מה, הבקשה הוגשה במסגרת ה"פ 1231/04).

המבקשים בה"פ 1231/04 קבלו על האופן שבו הקצתה המשיבה את המניות בחברת תנובה, ועתרו להצהיר כי ההחלטה שהתקבלה ביום 24/6/03, בעניין אופן חלוקת המניות, היא בטלה, וכן כי כל חלוקה עתידית של מניות תתבצע באופן שוויוני.

המבקשים עתרו למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, המורה למשיבה להימנע מכל פעולה הקשורה בחלוקת רווחים הנובעים מזכות החברים בה למניות, והמונע ממנה להודיע לחברת תנובה את כמות המניות הממומשת על ידי החברים במשיבה. הבקשה התקבלה בהחלטתה מיום 28/3/07 של כב' השופטת ברון.

לאחר מכן, ביקשו המבקשים להחיל את צו המניעה הזמני ביחס לכלל החברים במשיבה, ולא רק ביחס אליהם (בש"א 7373/07).  הבקשה התקבלה בהחלטתה מיום 29/11/07 של כב' השופטת ברון, בה נקבע, בין היתר- "על פניו, דרישתם של המבקשים לחלוקה שוויונית של המניות על בסיס עיקרון השוויון של האגודה השיתופית, שלפיו חובות האגודה משותפים לכלל החברים וכך גם זכויותיה, מעוגנת בהלכה הפסוקה...לפיכך, ומשהסכימה המשיבה לצו מניעה זמני ביחס למבקשים, אזי בראיית הסעד הנתבע אם תתקבל התובענה- קרי: שוויון בחלוקת המניות בין כלל חברי האגודה וביניהם המבקשים- מתחייבת החלת הצו על החברים כולם; שאם לא תאמר כן, יופר השוויון עוד בטרם תוכרע התובענה, כאשר ברי ש"שוויון" ביחס למבקשים בלבד, המהווים מיעוט של החברים באגודה, אינו שוויון כלל".

מעיון בה"פ 309/08, שהוגשה מטעם המבקש, ניתן להיווכח כי היא נסבה על החלטת המשיבה בדבר הקצאת המניות באופן השנוי במחלוקת, עליה נסבה גם ה"פ 1231/04.

כפי הנראה, הסיבה לכך שהמבקש לא הצטרף מלכתחילה לתובענה, נובעת מכך שהאופן שבו הוקצו המניות התגלה לו רק בחודש ינואר האחרון, בעקבות בירור שערך, לאחר שנודע לו כי המשיבה חילקה לחבריה את כספי התמורה שהתקבלו ממניותיהם בחברת תנובה. 

מאחר שלשיטת המבקש (וכן לשיטת המבקשים בה"פ 1231/04), מן הראוי היה לחלק את תמורת המניות באופן שוויוני, הרי שממילא, זו היתה הנחת היסוד שלו, ויש להניח, כי הוא לא ראה צורך בבדיקת החלטות המשיבה, וביניהן ההחלטה מיום 24/6/03, נשוא התובענות.

בהתחשב בכך, ומאחר שהבקשה הנוכחית לאיחוד דיון הוגשה במקביל לה"פ 309/08, הרי שהיא אינה מאופיינת בשיהוי.

תקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת-

"עניינים אחדים התלויים ועומדים בבית משפט אחד וכרוכות בהם שאלות דומות של משפט או של עובדה, רשאי בית המשפט או הרשם, לפי שיקול דעתו, להורות על איחודם, בין לפי בקשת אחד מבעלי הדין ובין מיזמת עצמו, ובתנאים שייראו לו".

על פי הפסיקה, איחוד הדיון נעשה כאשר הדבר צפוי לקדם יעילות דיונית, לחסוך זמן שיפוטי ולמנוע סיכון של קבלת החלטות סותרות (ע"א 1501/05 כהן נ' מנהל מס שבח תל אביב, תק-על 2006(1) 4136).

המסכת העובדתית שביסוד שני ההליכים היא אחידה, הסעדים המבוקשים הם דומים במהותם, ולאור עמדתה של כב' השופטת ברון, מן הראוי להנהיג מדיניות שווה כלפי כלל החברים במשיבה (אמנם מדובר בעמדה שהובעה במסגרת החלטת ביניים, אך לטעמי היא ישימה גם להליכים העיקריים). 

לפיכך, ועל מנת לקדם אחידות בהכרעה בשני ההליכים, קיים טעם עקרוני באיחוד הדיון בהם.

עם זאת, על פי הרישום במחשב בית המשפט, ההליך בה"פ 1231/04 קבוע למתן פסק דין ליום 10/11/08, בעוד שכידוע, ההליך ה"פ 309/08 מצוי בראשית דרכו, כך שאיחוד הדיון, למרות ההיגיון הטמון בו, אינו פרקטי בנסיבות העניין, וכמובן שאין הוא יעיל. 

לפיכך, ורק מטעם זה, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

אציין, כי המבקשים בה"פ 1231/04 טענו כי אין באפשרותם להגיב לבקשה, שכן המבקש טרם המציא להם את התובענה, ובהתאם לכך, הם ביקשו כי ככל שהמבקש יעמוד על בקשתו, יוקצב לו מועד להמצאת התובענה להם. מחדל זה של המבקש אינו ברור, וייתכן שדי היה בו לבדו כדי להביא למחיקת הבקשה, לולא נדחתה.

ניתנה היום י"ז בתמוז, תשס"ח (20 ביולי 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.