החלטה בתיק בשא 5720/05 - פסקדין

בפני בקשה לפסיקת מזונות על פי סעיף 128 לפקודה.

המבקשת 1 היא גרושתו של החייב, ואימם של המבקשים 2 ו- 3' שהינם קטינים.

המבקשת והחייב התגרשו בחודש ספטמבר 1999 (ראה נספח א' לבקשה).

על פי הסכם הגירושין התחייב החייב לשלם את מזונות המבקשים.

טענות המבקשים

החייב הפסיק לשלם את מזונות המבקשים; על פי ההסכם ובעקבות כך נפתחו נגדו, ביום 17/10/04, 2 תיקי הוצל"פ 2-04-00312-02 ו- 3-04-00313-02.

על פי סעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995, הוטל עיקול על גמלת נכות המשולמת לחייב ע"י המוסד לביטוח לאומי; הסעיף קובע:

"זכות לגמלת כסף אינה ניתנת להעברה, לערבות או לעיקול בכל דרך שהיא אלא לשם תשלום מזונות המגיעים מהזכאי לגמלה לפי פסק דין של בית משפט או של בית דין מוסמך".

ביום 21/3/05 ניתן צו כינוס לנכסי החייב.

בדיון שהתקיים ביום 4/4/05 בלשכת ההוצל"פ הגיש ב"כ החייב את צו הכינוס וכב' ראש ההוצל"פ הורה על עיכוב ההליכים בתיק עד לקבלת הוראות מביהמ"ש המחוזי ביחס לאופן גביית חוב המזונות העתידיים, על פי סעיף 128 לפקודה.

לאור המצב שנוצר אין ביכולת המבקשת לגבות ולקבל את המזונות הפסוקים למבקשים - באמצעות עיקול גמלת החייב.

על כן עותרים המבקשים לאפשר להם להמשיך ולגבות מזונותיהם במסגרת שני תיקי ההוצל"פ הנ"ל, על פי העיקול שהוטל על גמלת החייב.

תגובת המשיב 1

המשיב זכאי לקיצבת נכות המל"ל, בגין 50% נכות (אורטופדית ונפשית). קיצבה זו עומדת ע"ס 8,000 ש"ח.

בשנת 1999 התגרשו המשיב והמבקשת ולפי הסכם הגירושין התחייב המשיב, בין היתר, בתשלום מזונות.

לאחר הגירושין המשיך המשיב להתגורר עם המבקשת תוך ניהול חיים משותפים למשך 4 שנים נוספות.

המבקשת מעולם לא אכפה את הסכם הגירושין ביחס לתשלומים השוטפים ובכלל זה תשלומי המזונות.

בשנת 2003 נפרדו המשיב והמבקשת. המשיב נישא בשנית ואף נולדה לו ילדה.

המבקשת פתחה שני תיקי הוצל"פ למזונות - על פי הסכם הגירושין ודרשה תשלומי מזונות רטרואקטיביים בגין התקופה בה חיה עם המבקש, כ-4 שנים.

במסגרת תיקי ההוצל"פ עוקלה כל הכנסתו של המשיב לזכות המבקשת 1.

המשיב טוען כי הדין מבדיל בין חוב מזונות שנוצר עובר לצו הכינוס וחוב שנוצר לאחר מכן; וכך נכתב: