רקע
ביום 10.1.90 ייסדו המבקש ובן דודו, משיב 1 (להלן: "המשיב") את גל דור מערכות בע"מ (להלן: "החברה") באמצעותה עסקו בפיתוח, ייצור, מכירה, התקנה ומתן שירות למערכות התראה, תחום בו עסק המבקש קודם לייסוד החברה באמצעות סקוטק טכנולוגיות (1986) בע"מ. לימים השתלב משיב 2, בנו של המשיב (להלן: "אילן"), בצוות העובדים של החברה.
בסמוך לשנת 2005 נקלעה החברה לקשיים כלכליים ונאלצה ללוות כ - 1,000,000 ש"ח מבנק הפועלים בע"מ למימון פעולותיה השוטפות. להבטחת פירעון ההלוואה חתמו המבקש והמשיב על כתב ערבות אישית לטובת הבנק.
בסמוך לספטמבר 2005, החליט המשיב לפטר את עובדי החברה, למעט אילן ושני עובדים נוספים. בסמוך הציע המשיב שכל אחד מהבעלים יזרים לחברה סך של 400,000 ש"ח כהלוואת בעלים ואילן יפחית את שכרו החודשי לסך של 10,000 ש"ח לתקופה זמנית תמורת 25% ממניות החברה שיועברו מחלקם של המבקש והמשיב בחברה.
לטענת המבקש, במסגרת בירורים שערך כדי לבחון את הצעתו של המשיב, גילה שבסמוך לשנת 2004 העלה המשיב את שכרו של אילן בכ - 75% באופן חד צדדי וללא ידיעתו ואף חייב את החברה בהוצאות שנועדו לטובתו ולטובת בני משפחתו. לנוכח גילויו אלה, דחה המבקש את הצעתו של המשיב.
ביום 31.10.05, פיטר המשיב את אילן ואת שני העובדים האחרים שעדיין הועסקו על ידי החברה ובכך חדלה למעשה החברה מפעילותה.
בסמוך לפיטוריו הגיש אילן תביעה כספית נגד החברה בבית הדין לעבודה, בה תבע תשלום שכר, פדיון חופשה, דמי הבראה, החזר הוצאות, הפרשות סוציאליות ופיצויי פיטורים בסך 385,354 ש"ח והמשיב הורה לקופת הפיצויים לשלם לאילן את סכום התביעה מבלי לקבל את הסכמתו של המבקש שהספיק לבטל הוראה זו בטרם בוצעה.
בסמוך נטל אילן ממפעלה של החברה מסמכים, ציוד, כלים, מתקנים, מכשירים, מחשבים ורכיבים שנשארו במלאי והעביר אותם לביתו של המשיב, והחליף את המנעולים על דלתות המפעל של החברה באופן שהמבקש אינו יכול עוד להכנס למפעל של החברה.
לטענת המבקש, פעל המשיב לסכל עסקה שיזם המבקש למכירת החברה למשקיע חיצוני תמורת 1,000,000$, ומשא ומתן לרכישת חלקו בחברה על ידי המשיב לא צלח.
לטענת המבקש, המשיבים פעלו לסיכול התקשרות בין החברה לבין משיבה 4 (להלן: "סימנס") להתקנת מערכות אבטחה ומיגון בתחנת כוח שמקימה סימנס באיטליה, ובסמוך פעלו להתקשר עם סימנס באמצעות משיבה 3, שיוסדה על ידי אילן ביום 16.11.05, תוך שימוש בשם דומה לשם החברה כדי להינות מהמוניטין של החברה.
בהמרצת פתיחה 324/06 תובע המבקש לאסור על משיבים 1 - 3 להתקשר עם סימנס שלא באמצעות החברה, וכן לאסור עליהם לעשות שימוש בשמות "גלדור" ו/או "סקוטק" ו/או לעשות שימוש ו/או למכור לאחרים את המוניטין, הציוד והידע של החברה ו/או סקוטק טכנולוגיות (1986) בע"מ, וכן צו האוסר על המשיבים להחליף מנעולים במפעל של החברה שברח' הפרת 2 בפארק התעשיה בן יקר ביבנה מבלי לצייד את המבקש במפתחות מתאימים.
בבקשה שלפני, עותר המבקש לצווים זמניים כאמור.
בדיון, מיום 2.4.06, הסכימו הצדדים כי תנתן החלטה בבקשה ללא חקירת מצהירים.
דיון
א. טענות המבקש שלפיהן ניהל המשיב את החברה בדרך שיש בה כדי לקפח את המבקש, אינן צריכות להכרעה בבקשה לסעד זמני ואף לא להכרעה בתובענה. המבקש אינו עותר לסעד שנועד לשנות מהחלטות החברה כדי למנוע את קיפוחו כבעל מניות בחברה, אלא לסעד שנועד למנוע מהמשיבים הפועלים, שלא כאורגנים של החברה, לפעול לכאורה בניגוד לטובת החברה.
ב. אין חולק שהחברה, באמצעות המבקש, יזמה את המשא ומתן להתקשרות עם סימנס להתקנת מערכות אבטחה בתחנת הכוח באיטליה, והצדדים אף ניסו לגבש הסכמה לגבי אופן יישום ההתקשרות האמורה.
מבלי להכריע בין הגרסאות האמורות, נראה שבמצבה הנוכחי אין החברה מסוגלת לבצע את העבודות הכרוכות בהתקשרות עם סימנס, וממילא, אין בסעד הזמני שנועד למנוע מהמשיבים מלהתקשר עם סימנס כדי לסייע למבקש ו/או לחברה.
ועוד. המבקש אמד את שווי השימוש הנטען ברכיבים שלכאורה שייכים לחברה (סעיף 17 לתצהיר שצורף לתשובת המבקש) ולא נראה שיהיה קושי להעריך את הנזק הכספי שייגרם לחברה מאובדן ההתקשרות עם סימנס (סעיף 45 לתצהיר המבקש). בנסיבות אלה, נוטה מאזן הנוחות נגד מתן הסעד הזמני המבוקש.
אשר לסעדים הזמניים האחרים (סעיפים 3-7) נראה כי אין דחיפות המצדיקה מתן הצו, ועניינם יכול להמתין להכרעה בתיק העיקרי.
מטעמים אלה, החלטתי לדחות את הבקשה.
הוצאות הבקשה, ושכ"ט בסך -.10,000 ש"ח לפי התוצאות בהליך העיקרי.