החלטה בתיק בשא 5424/05 - פסקדין

כללי

1.                  לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין המורה על פינויים של המבקשים מהמקרקעין הידועים כגוש 100342 חלקה 1 (להלן: "המקרקעין") בהם הם מחזיקים כעשרים ושבע שנים.

אלה הן העובדות הדרושות לענין

2.                  המשיב הגיש תביעה בסדר דין מקוצר. בתביעה התבקש בית המשפט להורות על פינויים של המשיבים מהמקרקעין.

כנטען בכתב התביעה המשיב הינו בעל הזכויות היחיד במקרקעין, זאת על פי חוזה פיתוח עם מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל").

3.                  עוד נטען בכתב התביעה כי המבקשים פלשו למקרקעין בלא היתר ודרישת המינהל לפינוי לא נענתה על ידם. גם פניות המשיב כי יפנו את המקרקעין לא נענו.

4.                  המבקשים הגישו בקשת רשות להגן בה טענו, בקליפת אגוז, כי:

א.     הם מחזיקים במקרקעין מזה כעשרים ושבע שנים ברשות ובזכות שניתנה להם בשנת 1978 ע"י חברת ארגון הקניות של הפועל המזרחי בע"מ, אשר הציגה מצג, בצוותא חדא, עם המינהל שהיא רשאית ליתן את הזכות במקרקעין למבקשים.

ב.      ברבות השנים השביחו המבקשים את המקרקעין, הכל בידיעה וברשות. על כן, יש להתנות הפינוי בתשלום של 1.5 מליון ש"ח.

ג.       המינהל פעל בסתר והיקצה את המקרקעין למשיבים.

ד.      הסכם, בעל פה, נכרת בין המבקשים והמשיב בחול המועד פסח 2004, לפיו המבקשים יהיו בעלי הזכויות של שליש מהמקרקעין.

נסיונות המבקשים לעגן את ההסכם בעל-פה להסכם בכתב, נדחו ע"י המשיב, אשר בסופו של יום התכחש לו.

5.                  כב' הרשמת קויפמן אשר דנה בבקשת הרשות להגן, דחתה בהחלטה מנומקת את טענות ההגנה שהועלו כנגד ההסכם שנכרת בין המשיב והמינהל. כב' הרשמת קויפמן, קבעה שטענות אלה אין בהן כדי להועיל במערכת היחסים שבין המבקשים והמשיב.

לענין הטענה כי המבקשים מחזיקים בנכס שנים רבות - כב' הרשמת קבעה כי המינהל, הביע דעתו שעל המבקשים לפנות את המקרקעין והם לא עשו כך.

עוד נקבע בהחלטה כי המבקשים לא שילמו דבר בגין המקרקעין.

באשר לטענה כי המבקשים השביחו את המקרקעין ויש להתנות הפינוי בפיצוי - נקבע בהחלטה כי טענה זו הועלתה באופן סתמי וגורף. על כן, גם טענה זו נדחתה.

6.                  יחד עם זאת, נתנה כב' הרשמת קויפמן רשות להגן בגין הטענה שבין הצדדים נכרת הסכם בעל-פה לפיו המבקשים יהיו בעלי זכויות של שליש מהמקרקעין.

7.                  ערעור שהמשיבים הגישו על החלטת כב' הרשמת קויפמן ליתן רשות להגן בגין טענת ההסכם בעל-פה, התקבל ע"י כב' סגן הנשיא (כתוארו אז), כב' השופט אברהם יעקב.

בהחלטתו התבסס כב' השופט אברהם יעקב על ע"א 986/93 קלמר נ' גיא פ"ד 185 (להלן: "פרשת קלמר"). לשיטת כב' השופט אברהם יעקב, לא התמלאה דרישת הכתב כנדרש בסעיף 8 לחוק המקרקעין. לא זו אף זו, גם אם יופעל עיקרון תום הלב ע"פ סעיף 12 לחוק החוזים, אין בכך כדי לסייע למבקשים, שכן לא הוחל בביצוע ההסכם שנטען לגביו שנכרת בעל פה.

8.                  לפיכך,  נטל המשיב פסק דין כנגד המשיבים אשר הגישו ערעור על פסה"ד ובמקביל עתרו לעכב את ביצועו.

הבקשה לעיכוב ביצוע פסה"ד

9.                  הבקשה לעיכוב ביצוע פסה"ד הוגשה בחופזה רבה ואינה כוללת דבר לענין סיכוי הערעור. בעיקר מתמקדת הבקשה בנזק הבלתי הפיך שלטענת המבקשים יגרם להם באם יפונו מהמקרקעין.