התובעים עותרים למתן
פסק דין חלקי, כמבוקש בסעיפים 129-130 ו-132 לכתב התביעה במסגרת ת"א 1245/05.
בסעיף 129 לכתב התביעה, עתרו התובעים ליתן צו עשה המורה לנתבעת 1 לסלק את חובותיה כלפי עיריית חדרה או להעמיד להם בטחונות נאותים, לסלק כל מניעה להנפקת האישורים הדרושים מעיריית חדרה לצורך רישום זכויות הבעלות של התובעים בפרוייקט, ולצורך כך למנות את ב"כ התובעים ככונס נכסים לאחר מתן פסק הדין. בסעיף 130 לכתב התביעה, עתרו התובעים ליתן צו עשה המורה לנתבעת 1 לרשום את זכויות הבעלות של התובעים בפרוייקט בלשכת רישום המקרקעין, לרבות הזכויות בנוגע לרכוש המשותף, ובמידת הצורך, להעניק סמכויות מתאימות לב"כ התובעים ככונס נכסים.
בסעיף 132 לכתב התביעה עתרו התובעים למתן צו עשה המורה לנתבעת 1 "לגרום לכך" שעיריית חדרה תנפיק את כל רישיונות העסק למתקנים השונים אותם התחייבה הנתבעת 1 להקים בפרוייקט.
התובעים בת"א 1245/05 הם רוכשי הזכויות בדירות נופש וזכויות נלוות לדירות בכפר הנופש והמלונאות "כפר הים" הממוקם בחוף גבעת אולגה. הנתבעת 1 היא החברה היזמית של הפרוייקט, הנשלטת על ידי הנתבעת 2, והנתבע 4 הוא מנהלה.
כתב התביעה נסב על שורה של טענות בדבר קיפוח התובעים באמצעות שליטה בחברת ניהול, גזילת הרכוש המשותף בפרוייקט, ליקויי בנייה חמורים שהתגלו במסגרת הפרוייקט, והפרת חובתה של הנתבעת 1 לרשום את זכויות הבעלות בדירות על שם התובעים.
ניתן להיווכח, כי הבקשה הנוכחית, נסבה על הרכיב בתביעה הנוגע להפרה הנטענת של חובת הנתבעת 1 לרישום הזכויות האמור.
בכתב התביעה נטען, כי על פי חוזי הרכישה התחייבה הנתבעת 1 לרשום בלשכת רישום המקרקעין את המבנים המצויים בפרוייקט כבתים משותפים, ולאחר מכן לרשום את העברת הזכויות בלשכת רישום המקרקעין. התובעים הסתמכו על הוראות מסויימות בחוזי הרכישה, שלשיטתם, מעגנות את חובתה של הנתבעת 1 לרישום הבניין כבית משותף ולרישום זכויותיהם בלשכת רישום המקרקעין.
התובעים טענו, כי למרות העדר מניעה חוקית לרישום הזכויות, טרם נרשמו זכויותיהם בפרוייקט בלשכת רישום המקרקעין (סעיפים 61-64 לכתב התביעה). ניתן להתרשם, כי טענות עובדתיות אלה קשורות לסעד המופיע בסעיף 130 לכתב התביעה.
טענה נוספת של התובעים, שהובילה לסעד שהתבקש בסעיף 129 לכתב התביעה, נוגעת להתחייבויות הנתבעת 1 כלפי עיריית חדרה, שבגינן מסרבת העירייה להנפיק אישורים להעברת זכויות במקרקעין לדיירים המבקשים למכור את דירתם, ומתנה את הוצאת האישורים בכך שהדייר ישלם את חלקה היחסי של חוב הנתבעת 1. באופן זה, מוגבלת האפשרות לממש את הזכויות בנכס (סעיפים 65-67 לכתב התביעה).
בסעיפים 68-76 לכתב התביעה, טענו התובעים כי הנתבעת 1 הפרה את התחייבותה לפעול למתן זיכיון להפעלת חוף הים והמזנון המצוי בו ולמתן רשיונות עסק למתקנים שונים בפרוייקט, וזאת בשל מחלקותיה הכספיות עם עיריית חדרה (בשל טענות אלה התבקש הסעד שבסעיף 132 לכתב התביעה.
בבקשה הנוכחית, טוענים התובעים, כי זכותם לקבלת הסעדים האמורים שבכתב התביעה, אינה שנויה במחלוקת עובדתית או משפטית, ואין מניעה ליתן אותם כבר בשלב זה.
התובעים מסתמכים, בין היתר, על סעיף 38 לכתב ההגנה, בו נאמר-
"מוכחש כל האמור והנטען בסעיפים 61 עד 67 לכתב התביעה; מבלי לגרוע מכלליות ההכחשה יוסיפו הנתבעים ויטענו כי טרם הגיע מועד רישום הבתים המשותפים בפרויקט כפי המתחייב בחוזי המכר, ומטבע הדברים גם טרם הגיע מועד רישום הבעלות בדירות ע"ש רוכשיהן, וזאת בהיות רישומים אלה תלויים בגורמים שלישיים שונים המעכבים רישום זה ואת האפשרות החוקית לביצועו. הנתבעים יוסיפו ויטענו כי תוכנית פרצלציה הוגשה לפני שנים וכי קידום הרישום תלוי, בין היתר ברשויות התכנון ובעירית חדרה. מכל מקום, נתבעת 1 אכן תרשום את הדירות שרכשו הימנה רוכשים שונים בפרויקט כפר הים בלשכת רישום המקרקעין, והיא אינה כופרת בהתחייבותה לעניין זה לכשיגיע ויתאפשר הדבר".
בדברים אלה, הנתבעים אמנם מביעים הסכמה עקרונית לעמדת התובעים בדבר הצורך העקרוני ברישום הזכויות, אך באותה מידה, הם גם שוללים את אחריותם העקרונית לרישום הזכויות האמור, וטוענים כי הרישומים תלויים בגורמים שלישיים המעכבים את עצם הרישום ואת האפשרות החוקית לביצועו.
בנוסף, מנסים התובעים להיבנות מדבריו של ב"כ הנתבעים בדיון מיום 10/2/08-
"אין יותר חובות לעיריית חדרה. מקדמים פרצלציה. אף אחד לא חולק שהדירות הללו צריכות להירשם בטאבו, רק שזה אורך זמן...".
בתגובתם, מתנגדים הנתבעים לבקשה, ומעלים הסתייגויות שונות שלשיטתן, מעידות על כך שאין מקום למתן פסק דין חלקי כמבוקש. הנתבעים טוענים, כי התובעים אינם מפרשים נכונה את דבריו של בא כוחם בקדם המשפט, ולמעשה, למרות שאין מחלוקת בדבר הצורך ברישום הזכויות, הרי שמדובר בתהליך פרצלציה שעשוי לארוך תקופה מסויימת, והשלמתו אינה תלויה רק בנתבעים.
בנוסף, טוענים הנתבעים, כי התובעים אינם בעלי כל הדירות בפרוייקט, ולא ניתן לבצע פרצלציה ורישום צווי בתים משותפים רק לחלק מהדיירים בפרוייקט, ובמצב דברים זה, ובטרם הכרעה עניינית בתביעה, הרי שמתן הסעד כמבוקש בסעיף 130 לכתב התביעה, עלול לפגוע בזכויות יתר הדיירים.
בנוסף, טוענים הנתבעים כי טענות התובעים בדבר החובות כלפי עיריית חדרה, הן טענות כלליות וסתמיות שלא הוכחו, ואין פירוט לעניין האישורים שלכאורה נמנעו מהתובעים. מעבר לכך, הנתבעים טוענים כי למיטב ידיעתם, אין כל חובות כספיים תלויים ועומדים שיש בהם בכדי למנוע הנפקת אישורים כלשהם למי מהתובעים. הנתבעים צירפו אישור מאת עיריית חדרה בדבר תשלום המיסים לעירייה.
לטענת הנתבעים, גם עמדתם העובדתית של התובעים בדבר אי הנפקת רשיונות עסק היא כללית וסתמית. לטענתם, הנתבעת 1 אינה מנהלת אף אחד מהעסקים הנטענים בתביעה, ומעבר לכך, לא הוכח מקור חבותה של הנתבעת 1 לדאוג לרשיונות עסק אלה.
ניתן להיווכח, כי הנתבעים מתכחשים לחבותם הנטענת, ו"משליכים" את האחריות לאי רישום הזכויות ואי מתן רשיונות העסק, אל עבר הרשות המקומית.