החלטה בתיק בשא 515/08 - פסקדין

בית הדין הארצי לעבודה

בהווה גבס ועשייה בע"מ                                                             המבקשת

רוחמה לוי                                                                                     המשיבה

בפני: השופט שמואל צור, השופטת ורדה וירט-ליבנה, השופטת רונית רוזנפלד

          נציג עובדים מר יהודה בן הרוש,                נציג מעבידים מר דוד רג'וראן                           

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין

ה ח ל ט ה

השופט שמואל צור

1.         לפנינו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית הדין האזורי בבאר-שבע (השופט משה טוינה; עב 2575/06), אשר קיבל ברובה את תביעת המשיבה וחייב את המבקשת לשלם לה פיצויים על פיטורים בהיריון ללא קבלת היתר, בהתאם לסעיף 9(א) לחוק עבודת נשים, התשי"ד- 1954 (להלן- החוק) בסך של 40,857 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית והוצאות משפט בסך של 5,000 ש"ח.

2.         המשיבה עבדה בחברה לעבודות בניין (להלן- המבקשת) מחודש אפריל 2005 ועד ליום 22.1.2006. בבית הדין האזורי הגישה המשיבה תביעה נגד המבקשת לתשלום זכויות שונות המגיעות לה, לטענתה, מתקופת עבודתה אצל המבקשת ומסיומה. המשיבה טענה כי פיטוריה נעשו שלא כדין מאחר שפוטרה בהיותה בהיריון, ללא קבלת היתר משר העבודה והרווחה. בשל כך תבעה המשיבה שכר עבודה לתקופה שמיום הפיטורים ועד ללידה, בחודש אוגוסט 2006. עוד עתרה המשיבה לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה ופיצויי על פיטורים מחמת הורות, בניגוד לחוק שיווין הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988. המבקשת טענה כי הפסקת עבודת המשיבה באה מיוזמתה ולכן אין היא זכאית לסעדים המבוקשים על ידה. עוד טענה המבקשת כי אין יסוד לתביעתה לפיצויי על פיטורים מחמת הורות.

3.                 בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיבה ברובה. בית הדין האזורי קבע כי המבקשת לא העבירה כל מכתב או הודעה בו היא מאשרת את התפטרותה של המשיבה. כן נקבע כי יחסי עובד ומעביד בין הצדדים הסתיימו בעקבות דרישת מנהל המבקשת כי המשיבה תעזוב את מקום העבודה. בית הדין קיבל את טענת המשיבה כי פוטרה מעבודתה בלא אישור לפיטוריה כחוק ולכן הפיטורים הם בניגוד לבחוק. כפועל יוצא מכך, חייב בית הדין את המבקשת לשלם למשיבה פיצוי על שכר שנמנע ממנה בסך של 29,488 ש"ח. בנוסף, חויבה המבקשת לשלם למשיבה פיצויי פיטורים בסך 6,143 ש"ח, דמי הבראה בסך של 1,540 ש"ח ודמי הודעה מוקדמת בסך של 3,686 ש"ח. כמו כן, חייב בית הדין את המבקשת לשלם למשיבה הוצאות בסל של 5,000 ש"ח. תביעת המשיבה לפיצויים מכוח חוק שיווין הזדמנויות בעבודה נדחתה.

4.         המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ובמקביל הגישה לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצועו. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 1.9.08 ומכאן הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לנו.

5.         המבקשת טוענת כי טובים סיכוייה לזכות בערעור. לטענתה, משהודיעה המשיבה על התפטרותה בסוף חודש דצמבר 2005, כפי שפסק בית הדין האזורי, הרי שדרישת המנהל כי תעזוב את מקום העבודה בחודש ינואר 2006 הינה פועל יוצא מהודעת ההתפטרות. עוד טוענת המבקשת כי שגה בית הדין בקובעו כי המשיבה פוטרה מעבודתה אצלה, שכן הכרעתו אינה מתיישבת עם יתר הכרעותיו בפסק הדין. המבקשת מוסיפה וטוענת כי קיים חשש שאם הסכום הפסוק ישולם והערעור יתקבל, לא יהיה באפשרותה להיפרע מן המשיבה. לטענתה, המשיבה הצהירה בתגובתה בבית הדין האזורי במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע, כי היא משתכרת 5,000 ש"ח לחודש בעבודה אותה החלה לפני כחודש. לטענתה, לא מדובר בעבודה בטוחה וקבועה, המהווה הכנסה וודאית. בנוסף, המשיבה עצמה העידה בבית הדין האזורי כי מאז התפטרותה בחודש דצמבר 2005 ועד לחודש פברואר 2007 לא עבדה כלל. לטענתה, אין גם בטענת המשיבה בכל הנוגע להכנסת בעלה כדי להוכיח כי ביכולתה להשיב את סכום הפסוק. לטענת המבקשת, מאחר והיא לא תוכל לפעול כנגד בעלה של המשיבה אין כל משמעות לגובה השתכרותו. בנסיבות אלה, כך נטען, מאזן הזכויות נוטה לצד המבקשת בכל הנוגע לקושי להשבת המצב לקדמותו באם תזכה בערעורה. לחלופין מבוקש להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין בכפוף להפקדת הסכום הפסוק בחשבון נאמנות.

6.         המשיבה מתנגדת לעיכוב ביצוע פסק הדין וטוענת כי המבקשת לא הצביעה על טעם המצדיק את קבלתה.המשיבה טוענת כי סיכויי הערעור אינם גבוהים שכן פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס על קביעות עובדתיות והתרשמות מן העדויות שבאו בפניו, עניינים שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם. אשר לטענה בדבר חשש להיפרע, טוענת המשיבה כי המבקשת לא הציגה כל ראיה לפיה יקשה עליה לגבות ממנה כספים שישולמו לה אם הערעור יתקבל. בתוך כך הציגה המשיבה תצהיר שהגישה בבית הדין האזורי בו פירטה את שווי הכנסותיה והכנסות בעלה. עובדות אלה, לטענתה, משמיטות את חששה של המבקשת כי לא תוכל להשיב את הכספים.

   7.      הלכה פסוקה היא כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק דין. עיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת חריג לכלל, במיוחד כשמדובר בחיוב כספי. טעם מיוחד לעיכוב ביצוע מותנה, בדרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד, הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע והשני, סיכויי הערעור (ראו: רע"א 6480/00 עיריית תל-אביב-יפו ואח' נ' בצלאל אהובה ואח', תקדין, תק-על 2000(3), 2459; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית 1995 עמ' 859 ואילך והאסמכתאות שם). כאשר פסק הדין מטיל חיוב כספי על המבקש, הנטייה היא שלא לעכב את ביצוע הפסק אלא אם כן יוכח כי המבקש לא יוכל לגבות את כספו אם יזכה בערעור (ע"א 9296/03 עזרא אהרוני - יוסף מנשה ואח', פ"ד נח (2)  301, 305-304).

8.        לאחר שבחנו את טענות הצדדים, לרבות פסק הדין של בית הדין האזורי, הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. המקרה שלפנינו אינו בא במסגרת החריגים לכלל האמור. המבקשת לא השכילה להצביע על חשש ממשי לפיו יקשה עליה להיפרע מן המשיבה אם יתקבל הערעור שהגישה לבית דין זה. אשר לסיכויי הערעור, גם בעניין זה הכף נוטה לטובת המשיבה שכן פסק דינו של בית הדין האזורי אשר מבוסס בעיקרו, על קביעות עובדתיות והתרשמות מן העדויות שבאו בפניו ובכגון אלה אין ערכאת הערעור ממהרת להתערב. משאלו הם פני הדברים, דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין להידחות.

9.         סוף דבר - הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיבה בקשר לבקשה זו, בלי קשר להליכים האחרים, בסכום של 1,000 ש"ח.

ניתנה היום כ"ב אלול, תשס"ח (22 ספטמבר, 2008), בהעדר הצדדים.

______________          ___________________      _________________

השופט שמואל צור         השופטת ורדה וירט-ליבנה     השופטת רונית רוזנפלד

          ______________________                      ____________________

          נציג עובדים מר יהודה בן הרוש                    נציג מעבידים מר דוד רג'ואן