החלטה בתיק בשא 394/08 - פסקדין

1.      לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (השופט טננבוים; ע.ב. 1414/08).

2.      בפסק הדין מושא הבקשה נדחתה בקשה למתן צו מניעה שיורה על ביטול פיטורי המבקשת והשבתה לעבודה סדירה במשיבה, משנקבע כך: המבקשת פוטרה במסגרת הסכם קיבוצי מיוחד שהביא לפיטוריהם של כ- 150 עובדים; לא נפל פגם בהליך השימוע שבוצע למבקשת טרם הפיטורים; לא הוכח כי היה במשיבה תפקיד אחר בו ניתן היה לשבץ את המבקשת; ועד העובדים לא התנגד לפיטורי המבקשת.

3.      בבית הדין האזורי יוצגה המבקשת על ידי עו"ד סער. על גבי אישור מסירה של פסק הדין מושא הבקשה לעו"ד סער, הסרוק במערכת המנת-נט, מופיע בכתב מודפס התאריך 2008-5-11, אולם בכתב היד מילא פקיד הדואר תאריך המצאה אחר: 18/5.

4.      הבקשה להארכת מועד הוגשה לבית הדין האזורי לעבודה ביום 19.6.08. לאחר שהמבקשת הועמדה על טעותה במסגרת החלטת בית דין קמא מיום 22.6.08, הומצאה הבקשה להארכת מועד בו ביום לבית דין זה. ביום 23.6.08 הוגשה בקשה נוספת להארכת מועד על ידי עו"ד טל נוי, המייצג את המבקשת בהליך זה.

5.       נימוקי הבקשה הם:

5.1.   בבקשה שהגישה המבקשת נטען כי פסק הדין הומצא לה ביום 20.5.08, וכי היא פנתה ללשכה לסיוע משפטי ולתכנית "שכר מצווה" בלשכת עורכי הדין על מנת לבדוק זכאותה לייצוג משפטי.

5.2.   בבקשה שהגיש עו"ד נוי, נטען כך:

5.2.1.      עו"ד נוי מונה לייצג את המבקשת ביום 22.6.08.

5.2.2.      המבקשת שלחה את הבקשה בפקס לבית הדין הארצי ביום 18.6.08, אולם משהתברר לה כי עליה להגיש את הבקשה בדואר רשום, נשלחה הבקשה בדואר רשום ביום 19.6.08, והדבר נעשה בתוך המועד להגשת ערעור בניכוי יום חג השבועות.

5.2.3.      סיכויי הערעור גבוהים.

6.       המשיבה התנגדה לבקשה, מנימוקים אלה:

6.1.   הבקשה הוגשה לבית הדין הארצי באיחור ניכר של לפחות שישה ימים.

6.2.   אף אם פסק הדין הומצא לעו"ד סער ביום 18.5.08, הבקשה הוגשה לראשונה לבית הדין האזורי באיחור של יום אחד.

6.3.   גם איחור בן יום אחד טעון טעם מיוחד להארכת מועד.

6.4.   האיחור נבע מנסיבות הקשורות להתנהלות המבקשת או בא כוחה, ולא מנסיבות חיצוניות, ולכן לא מתקיים טעם מיוחד להארכת מועד.

6.5.   גם טעות או תקלה אינם מהווים טעם מיוחד להארכת מועד.

6.6.   לא הוגש תצהיר לתמיכה בבקשה.

6.7.   סיכויי הערעור קלושים, שכן פסק הדין מושא הבקשה מושתת רובו ככולו על קביעות עובדתיות.

7.       בתשובתה לתגובת המשיבה, נוספו טענות אלה: