החלטה בתיק בשא 3934/06

1.         זו החלטה בבקשת המבקשת למחיקת כותרת התובענה  "בסדר דין מקוצר".

2.         המשיבה הגישה נגד המבקש תובענה בסדר דין מקוצר לפינויו מהמושכר שהושכר לו על ידה ע"פ הסכם שכירות שנחתם, בין הצדדים ביום 30/7/04 וכן לתשלום סכום של   10,091 ש"ח.

3.         בהתאם לאמור בכתב התביעה המשיבה המשיכה את ההתקשרות עם המבקש ותקופת השכירות הוארכה אף מעבר לתקופת השכירות שנקבעה  בהסכם, בכפוף לעמידתו של המבקש בתשלום דמי השכירות, שהוסכמה בין הצדדים ועמדה על סך של 2,000 ש"ח כמפורט בסעיף 5 לכתב התביעה - עוד נאמר כי ההסכם הוארך לשנה נוספת ע"פ הוראות ההסכם בשינויים המחוייבים.

4.         משהפסיק המבקש את תשלום דמי השכירות ביקשה המשיבה לפנותו מהמושכר.

            הסכם השכירות ומכתב בו ביקשה המשיבה פינוי המבקש מהמושכר עם סיום תקופת השכירות המוסכמת צורפו כנספחים א ו - ג' לכתב התביעה.

5.         המבקש טוען בבקשתו למחיקת כותרת כי התביעה נסבה  על תשלום דמי שכירות לתקופה שלאחר סיום הסכם השכירות. משנכרת בין הצדדים הסכם בעל פה שונה מהמקורי וכן דמי שכירות שונים לא יכול הסכם השכירות להוות "ראיה בכתב", הדרושה לתובענה בסדר דין מקוצר. 

            דמי השכירות אינם סכום קצוב שכן בשלב מסויים נמכר חלק מן המושכר לאדם אחר.      

8.         בתגובתה טוענת המשיבה כי הסכום הקצוב אינו חייב להיות מוסכם על הצדדים.  עוד טוענת המשיבה כי דמי השכירות הנתבעים הם בגין דמי שימוש ראויים שחושבו לפי דמי השכירות שנקבעו בין הצדדים קרי 2,000 ש"ח לחודש, חישוב שאיננו דורש מומחיות.

            עוד טענה המשיבה כי הצדדים פעלו באותה מתכונת של הסכם השכירות מדי שנה למעט שינוי גובה דמי השכירות, וכי אין חולק על קיום ההסכם ודי בראיות שצורפו.

9.         המבקש בתשובתו טוען כי המשיבה בתגובתה טוענת כי מדובר בתביעה כספית בגין דמי שמוש ראויים ולפיכך לא קצובים.

10.        סבורני כי דין הבקשה להדחות.

11.        כשירותה של תובענה להתברר בהליך של סדר דין מקוצר נבחנת על פי כתב התביעה עצמו ועל פיו בלבד.

            כתב התביעה נקב בסכום ברור לעינין דמי השכירות שהוסכמו בין הצדדים וטענת המבקש כי  חלק מהמושכר נמכר לאחר ומשום כך אין הסכום קצוב, איננה שוללת את היות הסכום קצוב, אלא מהווה בסיס למחלוקת בין הצדדים בגין סכום דמי השכירות.  מחלוקת זו מקומה להתברר כטענת הגנה בבקשה למתן רשות להתגונן.

12.        הלכה היא כי "ראיה שבכתב" הנדרשת לצורך הגשת תובענה בסדר דין מקוצר איננה מערכת מלאה של ראיות בכתב וראשית ראיה מספקת.

            כך, ניתן לתבוע בסדר דין מקוצר את השבתו של סכום כסף ששולם על פי חוזה, בטענה שהחוזה הופר, אף על פי שההפרה אינה מוכחת בכתב. (ע"א 16/89 ורדים חברה לגידול נ' החברה לביטוח סיכוני סחר חוץ פ"ד מה (5) 729).

13.        אין חולק כי המשיבה הינה בעלת המקרקעין שהושכרו למבקש ע"פ הסכם השכירות ואין המבקש חולק על כך.

            בבר"ע 662/02 שגיא רוכמן נ' מלון נפטון בע"מ (פורסם באתר נבו), קבע כב' הש. אלון, בבקשה למחיקת כותרת בנסיבות דומות, דברים אלה:

            "אכן, אין באותם מסמכים לעניין ההפרה הנטענת כדי ראיה בכתב למלוא טענת ההפרה, ברם אותם ראיות בכתב שצירפה המשיבה לתביעתה עולה גם עולה כדי ראשית ראיה בכתב לתביעת סילוק היד שהגישה.

            איני מוצא מקום לאבחנה בעניין זה בין תביעת סילוק יד המוגשת ע"י בעל מקרקעין כנגד שוכר לאחר שחלפה תקופת שכירותו לתביעה המוגשת בטרם חלפה תקופת השכירות ושעילת הפינוי הנטענת היא בשל ביטול הסכם השכירות.