החלטה בתיק בשא 3848/07

1.       זוהי בקשה של המערערת (להלן: " המבקשת" או " המערערת"), להתיר לה הבאת ראיה נוספת בשלב של הערעור.

הראיה הנוספת אותה מבקשת המערערת להציג בפנינו הינה, ע"פ האמור בבקשה, מסמך "המכיל פרטים על ביטוח הרכב הרלבנטי כולל מחיר שסוכם -.3,060 ש"ח".

רקע הדברים

2.       המערערת הגישה בפני בית משפט השלום, כנגד המשיבים, תביעת פיצויים בגין נזקי רכוש אשר נגרמו לה בעקבות תאונת דרכים בה היה מעורב רכבה מסוג פיג'ו 205 מס' רישוי 04-187-99 (להלן: " הרכב"), וזאת מתוקף היות הרכב מבוטח בביטוח מסוג מקיף ע"י המשיבה מס' 2 (להלן: " המשיבה").

3.       המבקשת טענה כי הרכב בוטח ע"י המשיבה, באמצעות המשיב 1 (להלן: " המשיב"), שהוא סוכן של המשיבה, אליו פנה בנה אביחי שוקרון וזאת תמורת תשלום דמי ביטוח שהוסכמו בין המשיב לבנה בסכום של -.3,060 ש"ח. תקופת הביטוח ע"פ טענת המבקשת היתה החל מיום 1/6/04 ועד 31/5/05.

4.       עוד טענה המבקשת בתביעתה כי אף שמלוא דמי הביטוח שולמו ע"י בנה, קיבלה התובעת במהלך חודש 3/05 מכתב מהמשיבה בו היא נדרשת לשלם סכום נוסף של 730 ש"ח, שאם לא תעשה כן תוך 21 יום, תבוטל הפוליסה.

5.       עוד טענה המבקשת בפני בית המשפט קמא כי בעקבות המכתב הנ"ל, פנה בנה אביחי  למשיב ע"מ לברר פשר הדרישה והתראת הביטול של הפוליסה והלה הרגיע אותו והבטיח לבטל את דרישת התשלום והתראת הביטול.

6.       ביום 13/4/06 היה הרכב מעורב בתאונה בעקבותיה ניזוק הרכב קשה והוכרז כ"נזק מלא".

7.       משפנתה המבקשת למשיבה לקבלת רכב חלופי וקבלת פיצויים על נזקיה, השיבה לה המשיבה כי הרכב לא היה מבוטח בעת התאונה, לאחר שהפוליסה בוטלה בעקבות אי תשלום יתרת הפרמיה של הביטוח.

8.       תביעת המבקשת, אשר הוגשה לבית משפט השלום בעקבות סירוב המשיבה לפצות אותה, נדחתה ע"י בית המשפט השלום מהנימוקים הבאים:

א.      לא עלה בידי המבקשת להוכיח את טענתה ביחס לגובה הפרמיה שסוכמה לטענתה בין הסוכן לבנה. משכך, לא הוכיחה המבקשת כי פרמיית הביטוח שולמה במלואה.

ב.       המשיבה הוכיחה כי מסרה לתובעת התראה לביטול פוליסת הביטוח באם לא יוסדר התשלום בהתאם לסעיף 22 (ג) לתקנות הפיקוח על עסקי הביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי) התשמ"ו-1986.

ג.        אין בתשלום יתרת הפרמיה יום לאחר התאונה כדי לעזור למבקשת, משום שבאותה עת הסיכון כבר קרה, על כן חוזה הביטוח בטל מכח סעיף 16 (א) לחוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981.

9.       על פסק דינו הנ"ל הגישה המבקשת כאמור ערעור, ובמסגרתו עותרת להתיר לה הבאת הראיה הנוספת שהינה כאמור מסמך מקורי המכיל פרטי הביטוח לרבות סכום דמי הביטוח.

הטענות בבקשה

10.     ע"פ הנטען בבקשה, מסמך זה אותר ע"י בנה של המערערת רק בתחילת חודש 12/07, עת עסק בסידור הספריה בחדרו, אז התגלה המסמך בין הספרים.

עוד נטען כי המערערת אמנם ידעה על קיומו של המסמך ואף ציינה זאת בעדותה בפני בית המשפט קמא, אולם היא לא ידעה את מקום הימצאותו וסברה כי הוא אבד.

11.     לטענת המבקשת, למסמך חשיבות רבה למתן פסק הדין בערעור משום שיש בו להוכיח את סכום דמי הביטוח שהוסכם עם המשיב וכי הוא עמד על סך של3,060 ש"ח, דבר שיש בו כדי להפריך את גירסת המשיב לפיה מעולם לא הציע מחיר כזה לבנה של המבקשת.

טענות המשיבים

12.     בתשובתם לבקשה מתנגדים המשיבים להצגת הראיה הנוספת וטוענים כי המדובר בניסיון לערוך מקצה שיפורים.

לטענת המשיבה המדובר במסמך שהיה קיים בטרם מתן פסה"ד, אותו יכלה המבקשת להשיג אילו רק טרחה ובדקה בספריית בנה. משכך, הרי אין עילה להתיר הצגת הראיה בשלב המאוחר של הערעור.

עוד טענה ב"כ המשיבים כי אין בראיה כדי לסייע למבקשת לאחר שבית המשפט קמא קבע כי בעת אירוע התאונה לא היה למערערת כיסוי ביטוחי, ואין בראיה כדי לשנות מקביעת בית המשפט קמא לפיה פוליסת הביטוח בוטלה כדין לאחר שהמבקשת לא שילמה את חוב דמי הביטוח.

דיון ומסקנות

13.     המסגרת הנורמטיבית של התרת הבאת ראיות נוספות בערעור מעוגנת בתקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 הקובעת: