החלטה בתיק בשא 3747/07 - פסקדין

בפנינו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בע"א 1136/07 ביום 12.11.2007, ולפיו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופט אשר קולה) בת.א. 5372/05 מיום 12.4.2007. זאת עד להחלטה סופית בבקשת רשות ערעור ובערעור שהמבקשים יגישו לבית המשפט העליון על פסק דינו של בית משפט זה.

העובדות וההליכים בקליפת אגוז

1.      המשיבה הינה בעלת הנכס הידוע כחלקה 27 בגוש 16513 בנצרת, שהינו נכס המיועד לשימור (להלן: "הנכס"). נכס זה מוחזק על ידי המבקשים בשכירות מוגנת ומשמש אותם לצרכי עסק של טחנת קמח.

2.      המשיבה תבעה את המבקשים בפני בית משפט השלום בנצרת, ועתרה לסעד של הריסת סככה שהקימו המבקשים בחלקו האחורי של הנכס, וכן עתרה המשיבה לקבלת סעד של סילוק יד מהנכס כנגד המבקשים. 

ביהמ"ש קמא קיבל את התביעה וקבע, כי המבקשים הקימו את הסככה שלא כדין בתחילת שנות ה- 2000 ותוך הפרת תנאי חוזה השכירות והורה על הריסת הסככה הבנויה לאורך קירו המזרחי של המושכר וזאת תוך 60 יום מיום מתן פסה"ד.

יחד עם זאת קבע ביהמ"ש קמא כי חרף בנית הסככה תוך הפרת תנאי השכירות על פי החוזה שבין הצדדים, אין מקום להורות על פינוי המבקשים מהנכס.

3.         על פסק דינו זה של בימ"ש השלום הוגש לבית משפט זה ערעור בו עתרו המבקשים לביטול פסה"ד ככל שהוא נוגע לצו ההריסה.

בד בבד עם הגשת הערעור פנו המבקשים אל בית משפט השלום, וביקשו להורות על עיכוב ביצוע פסק דינו עד להכרעה סופית בערעור שהוגש. ביום 18.7.2007 נעתר בית משפט קמא לבקשה והתנה את העיכוב בהפקדת סך של 20,000 ש"ח בקופת בית המשפט להבטחת הוצאות המשיבה.

המבקשים לא נחו, ופנו לבית משפט זה וביקשו להורות על עיכוב ביצוע פסה"ד של ביהמ"ש קמא ללא התנאה של הפקדת סכומי כסף. ביום 15.10.07 נדחתה בקשתם זו ובית המשפט הורה על עיכוב ביצוע צו ההריסה כנגד הפקדת סך של 20,000 ש"ח להבטחת נזקי המשיבה.

ביום 30.10.2007 פעלו המבקשים בהתאם להחלטת בית המשפט והפקידו את הסכום המבוקש.

פסק הדין בערעור

4.         בית המשפט של ערעור דחה את הערעור, ובפסק דין ארוך ומנומק שניתן ביום 12.11.07 דן בטענות המבקשים ודחה אותן אחת לאחת.

בעיקר הרחיב בת המשפט של ערעור, בטענתם העיקרית של המבקשים לפיה "בית משפט השלום אינו מוסמך מבחינה עניינית לדון בתביעות שעניינן מתן צווי הריסה אלא אם מדובר בשימוש במקרקעין תוך שמירה על גוף הנכס" ודחה אותה.

נימוקי הבקשה

5.         לטענת המבקשים, קיים סיכוי טוב כי בית המשפט העליון יתן להם רשות ערעור על פסק הדין, שניתן בערעור וגם יקבל את ערעורם, זאת בעיקר משום שפסק דינו של בית משפט השלום נעדר תוקף משפטי, מאחר וניתן בחוסר סמכות עניינית, משום כך טוענים המבקשים, המדובר בנושא בעל חשיבות ציבורית שאינו מוגבל למקרה הנדון בפסק הדין.

המערערים חוזרים בבקשתם על הטענות שהעלו בפנינו בערעור, ע"מ לשכנע כי יש להם סיכויי טוב להצליח בערעור, טענות שכזכור נדחו על ידנו.

בנוסף טוענים המבקשים כי הסתמכותו של בית המשפט של הערעור על סעיף 21 (א) לחוק המקרקעין יסודה בטעות, משום שהמשיבה לא טענה לזכות מכח סעיף זה.

6.         לבסוף, טוענים המבקשים כי אי היעתרות לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, עלול לפגוע בהם, במושכר, בקיר המזרחי של המושכר, לשנות מצב שהיה קיים מספר רב של שנים וכן לייתר את הדיון בבקשת רשות הערעור והערעור. מאידך היעתרות לבקשה לא תגרום למשיבה כל נזק. 

טענות המשיבה