1. זוהי החלטה בבקשת המבקש למחוק את התביעה על הסף, ולחילופין, למחוק על הסף את חלק התביעה המתייחס לעתירה לסעד הצהרתי. החלטתי לקבל את הבקשה באופן חלקי, ולמחוק על הסף את העתירה לסעד הצהרתי. להלן נימוקי ההחלטה.
2. המשיב הגיש נגד המבקש תביעה על פי פוליסת ביטוח חיים שהוציאה לו המבקשת, ואשר כוללת ביטוח למקרה של אבדן כושר עבודה. המשיב נפגע בתאונת עבודה ביום 23.7.03, וכתוצאה ממנה נגרמה לו לטענתו נכות לצמיתות, אשר גרמה לו אבדן כושר עבודה, המחייב תשלום פיצוי חודשי בשעור מלא, ע"פ הפוליסה.
לטענת המשיב, שילמה לו המבקשת תגמולי ביטוח מלאים ע"פ הפוליסה עד ליום 1.8.05, ואז הפחיתה את התשלום בשעור של 50%, בטענה כי הוא יכול לשוב למעגל העבודה.
המשיב הגיש ע"כ תביעה זו, בו תבע לחייב את המבקשת בהשלמת הפיצוי (בשעור 50%), בגין התקופה בה שילמה לו פיצוי חלקי, ולחייבה להשיב לו את פרמיית הביטוח שנגבתה ממנו בתקופה זו, וכן עתר ליתן סעד הצהרתי, לפיו על המבקשת לפצותו בגין אי כושר עבודה, ולשחרר אותו מתשלום הפרמיה עד תום תקופת הביטוח.
3. המבקשת טענה בבקשתה, כי יש למחוק את התביעה מחמת אי תשלום אגרה מספקת. זאת באשר לטענתה, תביעת התובע לסעד הצהרתי בגין העתיד, הינה מסווה לתביעת סעד כספי, שכן למעשה תבע הוא לחייב את המבקשת בתשלומים עתידיים בגין הפוליסה. מכאן לשיטתה, שהיה על התובע לשום את תביעתו במלואה, עבור מלוא תקופת הביטוח, ולשלם אגרה בהתאם, בעוד הוא שילם אגרה עבור הסכום שתבע בגין העבר, ובגין סעד הצהרתי בלבד.
לחלופין טענה המבקשת, כי יש למחוק את העתירה לסעד הצהרתי, בגין העתיד באשר הינה עתירה לסעד אקדמי ותאורטי, שכן ע"פ הפוליסה, זכאית המבקשת לשוב ולבחון את כושר העבודה של המשיב מידי חודש, ויתכן, כי מצבו של המשיב ישתפר בעתיד, באופן שהמבקשת תהא רשאית להפסיק את תשלום הפיצוי החודשי ע"פ הפוליסה, או לצמצמו.
4. המשיבה טענה כי יש לדחות טענת המבקשת לענין תשלום האגרה בחסר, שכן האגרה שולמה כדין עבור הסעד הכספי , ועבור הסעד ההצהרתי כנדרש.
המשיב טען , כי הוא זכאי לתבוע את הסעד ההצהרתי, באשר הסעד הנתבע הינו סעד ממשי ולא תאורטי, ונועד לשריין את זכותו של המשיב לקבלת תגמולי ביטוח בעתיד, וכי מחיקת הסעד ההצהרתי המבוקש, תגרום לתוצאה בלתי צודקת, לפיה תוכל המבקשת להמנע מתשלום הפיצויים מידי חודש באופן שיאלץ את המשיב לשוב ולהגיש תביעות בגין הפוליסה מדי פעם.
5. בשלב זה, לא נקבעה הלכה פסוקה בשאלה שבמחלוקת, ונראה כי אין בנמצא גם פסיקה מנחה של בית המשפט המחוזי .
6. סבורני, כי נכון לקבל את הבקשה באופן חלקי ולהורות על מחיקת חלקי התביעה המתייחסים לעתירה לסעד הצהרתי, לענין תשלומי הפיצויים, והשחרור מתשלום הפרמיות בעתיד.
א. המבקשת התחייבה לשלם למשיב את הפיצויים החודשיים, בגין אבדן כושר עבודה, בתנאים אשר פורטו בנספחים לפוליסה המכונים "שלווה" ו- "שלווה מורחב". ע"פ האמור בנספח, על המבקשת לשלם למשיב פיצויים בהתאם למצבו, כאשר בין היתר, "זכותה של החברה החל מקבלת הודעה על המקרה וכן כל עוד נמשכים תשלומי הפיצויים, לבדוק את המבוטח בבדיקות רפואיות בזמנים סבירים וכפי שהחברה תמצא לנכון".
ב. סבורני, כי מתן סעד הצהרתי כמבוקש בסעיף 20 לתביעה, דהיינו "...סעד הצהרתי המחייב את הנתבעת לפצות את התובע בגין אי כושרו לעבודה, על פי תנאי הפוליסה ולשחררו מתשלום פרמיה", יעמוד בניגוד לפוליסה , וישלול למעשה את זכותה של המבקשת לשוב ולבדוק את המשיב "בזמנים סבירים", כפי שהסכימו הצדדים בפוליסה.
ג. איני סבור גם כי יש ליתן סעד הצהרתי מוגבל (כפי שנעשה בהחלטות אשר צורפו לתשובת המשיב), לפיו כל עוד לא יחול שינוי במצב המשיב, תהא המבקשת מחוייבת לשלם את תגמולי הביטוח כקבוע בפוליסה , ולפטור את המשיב מתשלום פרמיה. זאת באשר, אם תתקבל טענת המשיב כי הוא מצוי כיום במצב של אי כושר עבודה ע"פ הפוליסה, הרי ממילא תהא המבקשת מחוייבת לשלם פיצויים חודשיים, ולפטור את המשיב מתשלום פרמיה, כל עוד לא יחול שינוי של ממש במצבו. מתן הסעד ההצהרתי לא יוסיף במקרה זה על ההתחייבות שבפוליסה.
ד. התוצאה היא על כן, כי שיש למחוק מן התביעה את העתירה למתן סעד הצהרתי , ואני מוחק אפוא מכתב התביעה את סעיף 20 לכתב התביעה, ואת המילים "וליתן סעד הצהרתי שנתבקש" מסעיף 24 לכתב התביעה.
8. משנמחק הסעד ההצהרתי, אין צורך לדון בבקשה למחיקה על הסף, מחמת אי תשלום אגרה מספקת.
9. הצדדים יהיו רשאים לטעון לענין הוצאות הבקשה בשלב הסיכומים בתביעה.
ניתנה היום י"ב בכסלו, תשס"ז (3 בדצמבר 2006) בהעדר הצדדים.