החלטה בתיק בשא 364/05

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (עב 916/03) מיום 6.3.2005. על פי תוכנת מזכירות - נט, ההחלטה הומצאה למבקש ביום 6.3.2005, כך שהמועד האחרון להגשת הבקשה היה יום 21.3.2005. ניסיון להגיש בקשת רשות ערעור נעשה ביום 29.3.2005, ובקשת רשות ערעור הוגשה ביום 5.4.2005.

2.      ההחלטה נשוא הבקשה עניינה דחיית הבקשה של המבקש (הנתבע בבית הדין האזורי) להוציא מתיק בית הדין תצהירי עדות ראשית שהגיש המשיב (התובע בבית הדין האזורי),  בנימוק שתצהירים אלה הוגשו בניגוד להחלטות קודמות של בית הדין, ובאיחור. בהחלטה מיום 6.3.2005 קבע בית הדין האזורי כי

"על אף מחדליו של התובע אין מקום להיענות לבקשה, וזאת לנוכח פסיקה של בית המשפט העליון ושל בית הדין הארצי לעבודה. הבקשה נדחית. עם זאת, ראוי להשית על התובע הוצאות הבקשה. התובע ישא בהוצאות הנתבע בסך 1,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין".

3.      נימוקי הבקשה הם:

3.1.   ההחלטה הגיעה למבקש במהלך 15 הימים בהם ניסה להגיש את הבקשה,   שכן ב"כ שהה מספר ימים בחו"ל והמבקש עצמו נעדר מספר ימים מעבודתו עקב כך שסעד וטיפל באמו הנכה בירושלים. המבקש לא ידע כלל על ההחלטה, אשר כאמור הגיעה למבקש במהלך 15 הימים בהם ניסה להגיש את הבקשה.

3.2.   מדובר באיחור קל של מספר ימים. גם כאשר האיחור נובע מטעות אנוש ואין לייחס רשלנות למבקש או לבא כוחו, יש להאריך את המועד.

3.3.   מדובר באיחור של ימים בודדים, ואין מדובר בהזנחה או הפקרת העניין.

3.4.   שמיעת הבקשה מחויבת המציאות, שכן מדובר בהליכים שננקטו על ידי המשיב ללא היתר בית הדין ובניגוד להחלטות קודמות של בית הדין עצמו.

4.      המשיב התנגד לבקשה,  מנימוקים אלה:

4.1.   ככל שאין לחסום דרכו של בעל דין בשל ענייני פרוצידורה, כנטען על ידי המבקש, הרי הדבר מביא בהכרח לדחיית בקשת רשות הערעור, שכן אין לחסום את המשיב מלהגיש תצהירי עדות נוספים וחיוניים בשל ענייני פרוצידורה.

4.2.   המבקש הגיש בקשה מעורפלת ועמומה ונמנע מלציין פרטים משמעותיים - באיזה מועד הגיעה אליו הבקשה? באיזה מועדים שהה בא כוחו בחו"ל? באיזה מועדים סעד את אמו? מדוע הוגשה הבקשה להארכת מועד רק ביום 5.4.2005, כאשר כבר ביום 29.3.2005 היה המבקש מודע לאיחור? המבקש אף לא צירף מסמך כלשהו להוכחת טענותיו.

4.3.   בכל מקרה, קיימת סתירה בין טענת המבקש כי ההחלטה הגיע אליו במהלך 15 הימים בהם ניסה להגיש את בקשת רשות הערעור, שכן אם לא ידע על החלטה מדוע הוכנה בקשה ומדוע פעל להגשתה?

5.      בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור " מטעמים מיוחדים שיירשמו".

6.      דין הבקשה להידחות, מנימוקים שיפורטו להלן.

7.      כאמור, על המבקש להאריך את המועד שנקבע בחיקוק להצביע על טעם מיוחד להארכת המועד. על מנת שבית דין יוכל לבחון אם התקיים טעם מיוחד, על המבקש לפרט בבקשתו את המועדים והפרטים הרלבנטיים. לעניין זה נאמר בספרו של זוסמן כי

"המבקש להראות טעם מיוחד לצידוק האיחור חייב לפחות לפרש את המועדים של האירועים הרלבנטיים ואינו יכול לצפות לכך שעל בסיס טענה כללית וסתומה שבתצהיר ישיג הארכת מועד".

זוסמן, סדר הדין האזרחי , מהדורה 7, סעיף 689.

במקרה הנדון:  טענתו של המבקש בכל הנוגע למועד קבלת ההחלטה נשוא הבקשה סתומה ולא ברורה, שכן קיימת סתירה מובנית בטיעון כי ההחלטה נתקבלה אצל המבקש במהלך 15 הימים בהם ניסה להגיש את הבקשה, שכן מטבע הדברים הגשת בקשת רשות ערעור או ניסיון להגישה נעשים לאחר קבלת ההחלטה נשוא הבקשה. המבקש לא פירט את המועד המדויק בו הגיע לידיעתו ההחלטה, את המועדים בהם שהה בא כוחו בחו"ל ואת המועדים בהם נעדר מעבודתו עקב מצבה הרפואי של אמו. די בטעם זה על מנת לדחות את הבקשה, שכן כאמור, לא ניתן לבחון כלל אם התקיים "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת הבקשה בהעדר פרטים מהותיים אלה.

8.      לאמור לעיל אוסיף: