החלטה בתיק בשא 3533/06

1.         זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בית משפט קמא עד להכרעה בערעור שבכותרת.

2.         הערעור נסוב על פסק דינו של בית משפט השלום בטבריה (כב' השופטת נדאף) בת.א. 222/05 מיום 26.6.06, לפיו, נדחתה תביעתה של המבקשת ונקבע, כי חוזה המכר, שנחתם בין המבקשת לבין המשיבים אשר על פיו מכרה המבקשת למשיבים דירת מגורים, בוטל כדין. בנוסף, קיבל בית משפט קמא את התביעה שכנגד וחייב את המבקשת לשלם למשיבים סכומים שונים המגיעים לכ- 380,000 ש"ח.

3.         לטענת המבקשת סיכוייה טובים לכאורה להצליח בערעור וקיים קושי בהשבת המצב לקדמותו, אם תזכה בערעור לאחר שפסק הדין כבר בוצע. עוד טוענת המבקשת, כי הקושי בהחזרת הכסף ע"י המשיבים נובע, בין היתר, ממצבם הכלכלי הקשה העולה מבקשתם לפטור מאגרה על נספחיה, אשר הוגשה לבית משפט קמא במסגרת תביעתם שכנגד. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי המדובר בסכום ניכר של כ- 400,000 ש"ח, כך שלאור נתוניהם של המשיבים, קיים חשש סביר לגביית הסכום בחזרה מאת המשיבים, במידה והערעור יתקבל. עוד טוענת המבקשת, כי המשיבים בעצמם מצהירים, כי כוונתם להפקיד את הכסף בבנק כנגד קיזוז המשכנתא שנטלו. המבקשת משיגה כנגד קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא.

4.         המשיבים מתנגדים לבקשה; לטענתם, אין המקרה דנן נופל בגדר המקרים החריגים בהם יינתן עיכוב ביצוע, שכן המבקשת לא עמדה בנטל, כי קיים קושי רב בהשבת המצב לקדמותו. המשיבים מדגישים בטיעוניהם, כי מאז הגשת הבקשה למתן פטור מאגרה שהוגשה בשנת 2002, נשתנו הנסיבות, ילדי המשיבים בגירים כיום ופרנסתם אינה תלויה במשיבים, בתם התחתנה, משיב 1 עובד ומשתכר ומשיבה 2 אף היא משתכרת. עוד טוענים המשיבים, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, שכן מצבה הכלכלי של המבקשת הינו קשה וסיכויי הערעור הינם אפסיים.

5.         בתשובתה לתגובת המשיבים, טוענת המבקשת, כי במידה ויתקבל הערעור, ייאכף הסכם המכר ויהיה על המשיבים להחזיר למבקשת את הסכום של 400,000 ש"ח שאיננו בידיהם ולהשלים את יתרת התשלומים עבור הדירה שהועמדה בכתב התביעה על סך של 506,146 ש"ח, סכומים שאין ביכולתם של המשיבים לשלם למבקשת.

6.         מעיון בפסק דינו של בית משפט קמא לומדים, כי המבקשת הינה חברה קבלנית אשר בנתה בניין מגורים בעפולה והמשיבים רכשו ממנה דירת מגורים בבניין בת 4 חדרים, על פי הסכם מכר מיום 4.8.97. המשיבים שילמו חלק מסכום התמורה בגין הדירה וביום 31.12.00 הודיעו למבקשת על ביטול החוזה. המבקשת עתרה במסגרת תביעתה לאכיפת הסכם המכר ולחיוב המשיבים בתשלום יתרת חיוביהם; מאידך, המשיבים הגישו תביעה שכנגד וטענו, כי המבקשת היא זו שהפרה את ההסכם וביקשו השבת התשלום ששילמו ופיצויים שונים.

בית משפט קמא קבע, כי המבקשת הפרה את החוזה הפרה יסודית וכי המשיבים ביטלו את החוזה כדין, קיבל את התביעה שכנגד וחייב את המבקשת לשלם למשיבים סכומים שונים שלמעלה מ- 350,000 ש"ח.

לא למותר לציין, כי בית משפט קמא דחה את בקשת המבקשת לעיכוב ביצועו של פסק הדין משקבע, כי אין בטענות המבקשת כדי לבסס חשד סביר באשר לקושי לגבות בחזרה את הסכום מאת המשיבים.

7.         ברע"א 4637/06 עירית נהריה ואח' נ. אברהם כהן ו- 38 אחרים (החלטת כב' השופטת ברלינר מיום 1.1.07) חזר בית המשפט העליון על ההלכה המושרשת בעניין עיכוב ביצועו של פסק דין בכלל וחיוב כספי בפרט, באמרו:

"כלל ידוע הוא, כי פסק-דין ניתן למימוש מיד עם הינתנו והגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו. בלשון סעיף 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". הנטייה שלא לעכב ביצוע של פסק דין אף גוברת כשמדובר בחיוב כספי. בע"א 3379/06 מרדכי ברנוביץ ואח' נ' יקותיאל נתנזון עו"ד ואח', תק-על 2006(3) 725 , 726 נאמר על ידי השופטת פרוקצ'יה: "ככלל, פסק דין מבוצע עם הינתנו, והגשת ערעור לא תעכב ביצועו ... כלל זה יפה במיוחד כאשר מדובר בפסק דין בו נפסק חיוב כספי, אשר יעוכב רק במקרים חריגים ויוצאי דופן". אינני סבורה כי המקרה הנוכחי נמנה עם אותם "מקרים חריגים ויוצאי דופן". שיקול הדעת, לעניין עיכוב ביצוע, מוכתב על ידי שני קריטריונים עיקריים: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות".

            עוד נקבע בבש"א 7637/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ. פלוני ואח' (החלטת כב' השופטת ארבל מיום 13.11.06), כי:

            " על מנת לזכות בסעד של עיכוב ביצועו של חיוב כספי, מוטל על המבקש הנטל להוכיח בפני בית המשפט, מדוע במקרה שבו יזכה בערעור יהיה זה בלתי אפשרי או למצער קשה מאד מבחינתו לגבות בחזרה מן המשיב את הכסף ששולם לו".

            לענייננו, מדובר בפסק דין מקיף וסיכויי הערעור אינם ברורים, אולם אף בהנחה כי הערעור אינו משולל יסוד, המבקשת לא הראתה, כי אי מתן צו עיכוב עלול לגרום לה נזקים ויהיה זה בלתי אפשרי או קשה מאד להשיב את המצב לקדמותו. המבקשת הסתפקה בהעלאת טענות כלליות ובלתי מבוססות ולא הצביעה על קושי כלכלי עכשווי של המשיבים שיכול להוביל למסקנה, כי אם תזכה בערעור, יהיה קושי בהשבת המצב לקדמותו. המבקשת הפנתה לבקשת המשיבים לפטור מתשלום אגרה אשר הוגשה על ידם בבית משפט קמא בשנת 2002; בית משפט קמא דן בטענת המבקשת ודחה אותה, הגם שהמשיבים טוענים מצדם, כי נסיבותיהם הכלכליות השתנו מאז והמבקשת לא הראתה נתונים עדכניים המאוששים את טענתה.

            יחד עם זאת, לא נעלמה מעיני טענת המבקשת, כי במידה והערעור יתקבל ובית המשפט יאכוף את חוזה המכר ויהיה על המשיבים להשיב את הסכום הפסוק וגם להשלים את חיוביהם תמורת הדירה נשוא חוזה המכר, כי אז יהיה על המשיבים להחזיר סכום גבוה יחסית ליכולתם הכלכלית. משכך, סבורני, כי עיכוב ביצוע פסק הדין בכפוף לתשלום מחצית הסכומים שנפסקו למשיבים מגלם את האיזון הנכון והראוי.

8.         לאור האמור, אני מקבל את הבקשה באופן חלקי ומורה על עיכוב ביצועו של פסק הדין של בית משפט קמא בכפוף לכך, שהמבקשת תשלם למשיבים תוך 14 ימים מיום קבלת החלטה זו את מחצית הסכומים שנפסקו ע"י בית משפט קמא.

ניתנה היום 14 בינואר, 2007 (כ"ד בטבת תשס"ז) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.