החלטה בתיק בשא 3442/08

המבקשת, חברה זרה הרשומה בטורקיה, החכירה למשיבה, על פי חוזה חכירה מיום 10.1.08 (להלן: " חוזה החכירה"), לחכירת אניית משא בשם "MUSTAFA YAGCI", אשר בבעלותה (להלן: " האניה"), לפרק זמן שתחילתו ביום 15.1.08 למשך תקופה של 35-45 ימים, על פי הודעה בכתב מהמשיבה, 10 ימים מראש.

אין חולק שהמבקשת ביצעה, באמצעות האניה, חמש הפלגות, אשר האחרונה שבהן הסתיימה בנמל חיפה, ביום 28.2.08, שאז הוחזרה האניה למבקשת.

על פי חוזה החכירה, המשיבה משלמת דמי חכירה  וכן נושאת בעלויות הדלק.

ביום 13.2.08 שלחה המבקשת למשיבה חשבון דמי חכירה והוצאות  ניקוי מחסנים (בקיזוז חיובים בגין דלק ועמלה) ע"ס 43,210.10 יורו, אולם המשיבה שילמה מתוכו רק 28,079.60 ש"ח ונותרה חייבת, לפי טענת המבקשת, את ההפרש בסך של 15,130.50 יורו.

כן טוענת המבקשת, כי עקב מזג אוויר קשה, אליו נקלעה האניה במהלך הפלגתה מפורטוגל, גברה צריכת הדלק ובנוסף הגיעה האניה באיחור לנמל חיפה, כך שיש להוסיף ליתרה הנ"ל דמי חכירה נוספים, כן תשלום בגין צריכת דלק מוגברת ודמי ניקוי מחסנים בסיום הפריקה, כך שבסך הכל חייבת לה המשיבה סך של 28,429.68 יורו.

המבקשת אף טוענת, כי המשיבה תחוייב לשלם לה גם סך של 20,000 יורו, שהינו עלות ניהול הבוררות בלונדון, לפי הערכת המבקשת.

לפיכך, ביקשה המבקשת (בבש"א 3442/08), כי ביהמ"ש יטיל עיקול זמני על דמי הובלה ו/או דמי חכירה הצריכים להיות משולמים למשיבה ע"י צדדים שלישיים, כמפורט בבקשה והמוחזקים אצלם בקשר להובלת מטען אשר הובל על האניה, עד לסך של 48,429.68 יורו, לשם הבטחתתביעה כספית, אשר בכוונת המבקשת לתבוע מהמשיבה במסגרת בוררות אשר תפתח, ביוזמת המבקשת, בתוך 60 ימים, בלונדון, בהתאם לסעיף בוררות המצויין בחוזה החכירה.

ביום 22.2.08 נעתר ביהמ"ש (כבוד השופטת וילנר) לבקשה, במעמד צד אחד בהטילו עיקול, כמבוקש, עד לסך של 250,000 ש"ח.

ביום 17.3.08 הגישה המשיבה בקשה (בבש"א 4918/08), לביטול העיקול הזמני, אשר הוטל במעמד צד אחד והבקשה נקבעה לדיון, בפניי, ליום 24.3.08.

ב"כ המבקשת ויתר על חקירת המצהיר מטעם המשיבה וב"כ המשיבה חקר את המצהיר מטעם המבקשת, מר סטפן לוין (להלן: " לוין").

בבקשתה טוענת המבקשת כי למשיבה אין כל נכסים בישראל, מלבד דמי ההובלה והחכירה הנ"ל וכי " לאור התנהגותה הכוחנית והמתחמקת של המשיבה (כפי שתואר לעיל), מתעורר חשש כבד ואמיתי כי המשיבה תנהג כפי שנהגה עד כה ותעשה הכל על מנת לסכל פסק בוררות עתידי" וכן כי ברור שמאזן הנוחות נוטה לזכותה של המבקשת. (סעיף 18 לבקשה).

יצויין, כי בבקשה נטען שלמבקשת זכות עיכבון אולם בא כוחה הבהיר, בדיון, כי אין הוא טוען עוד לענין זה וכי הבקשה הינה להטלת עיקול זמני ולא להפעלת עיכבון.

טענה מקדמית - סמכות בית המשפט ;

ב"כ המבקשת טוען, כי בימ"ש זה מוסמך לדון בבקשה, לאור סעיף 16(א)(5) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968  (להלן: " חוק הבוררות") ולאור הלכת " מעדני אווז הכסף" - רע"א 102/88 - מעדני אווז הכסף בע"מ נ' . CENT OR S.A.R.L. פ"ד מב(3), 201.

ב"כ המשיבה כופר בסמכותם של בתי המשפט בישראל להטיל עיקול, כאשר התביעה אינה מתבררת בארץ. לטענתו, מאז הלכת מעדני אווז הכסף חלפו 20 שנה וכי ההלכה שונתה באופן שכיום אין בימ"ש בישראל מוסמך להטיל עיקול, בהעדר תביעה בישראל ומפנה אל ההחלטה, אשר ניתנה ע"י כבוד השופט רון שפירא בביהמ"ש המחוזי בחיפה בש"א (חיפה) 6414/03 - BEEMSTERBOER COLDSTOR SERVICES B.V נ' קורניש חן (1987) בע"מ(2003) (להלן: " ענין קורניש").

הדין עם המבקשת;

סמכותם של בתיהמ"ש בישראל להטיל עיקול במקרה כפי המקרה דנן, נובעת מסעיף 16(א)(5) לחוק הבוררות, הקובע:

" 16. סמכויות-עזר של בית המשפט

(א) בענינים הבאים נתונות לבית המשפט לגבי בוררות הסמכויות למתן סעד הנתונות לו לגבי תובענה שהוגשה לפניו: