החלטה בתיק בשא 3391/05

1.         ערעור על החלטת עו"ד צ'יזיק, בתפקידו כנאמן על נכסי החייב (להלן: "הנאמן"), מיום 6.12.04, לפיה נדחתה תביעת החוב שהגיש מר עטיה אליהו (להלן: "המערער") בסך נטען של כ-200,000 (מעוגל) ש"ח, כיוון שזו הוגשה בשיהוי ניכר.

תמצית ההליכים בתיק

2.         ביום ה-19.5.02 ניתן צו כינוס לנכסי החייב, לבקשת נושה - חברת קמור מימון והשקעות 1991  בע"מ - לאחר שהחייב עשה מעשה פשיטת רגל.

3.         נכון למועד עריכת חוות דעת הכונ"ר, שהוגשה ב-16.1.03, הוגשו לכונ"ר 6 תביעות חוב נגד החייב בסכום כולל של קרוב ל-2 מיליון ש"ח, מתוכם 3,780 ש"ח בדין קדימה.

4.         ב-6.7.03 הוכרז החייב פושט רגל. במסגרת צו פשיטת הרגל מונה עו"ד צ'יזיק נאמן לנכסי החייב בפשיטת רגל.

5.         בתום שלב בדיקת תביעות החוב, הגיש הנאמן ב-15.12.04 דו"ח לביהמ"ש (להלן: "הדו"ח"). מהדו"ח עולה כי לנאמן הוגשו 10 תביעות חוב, מתוכן אישר 4 תביעות חוב בסך כולל של  למעלה מ-500,000 ש"ח, לא כולל תביעתה של חברת קמור לחוב נטען בסך (מעוגל) של 180,000 ש"ח, אשר טרם הוכרע לגביה עד למועד עריכת הדו"ח.

טענות המערער

6.         למערער תיק הוצל"פ נגד החייב בגין חוב בסך 203,445 ש"ח, נכון למועד הגשת תביעת החוב.

7.         הנשייה הנטענת מקורה בפס"ד של בימ"ש השלום (כב' השופט ס' ג'ובראן) בת.א. (חי') 8690/88, שניתן ביום ה-10.12.93  כנגד החייב ו-2 נתבעים נוספים (להלן: "פסה"ד"). המערער טוען כי הסכום שנפסק לטובתו בפסה"ד חולק באופן שווה בין שלושת הנתבעים, ביניהם החייב. המערער מוסיף וטוען כי על פס"ד זה הוגש ערעור (פס"ד בערעור לא הומצא).

8.         לטענת המערער, עיקר המחלוקת בינו לבין הנאמן נוגעת לאופן חישוב החוב. קיימת סתירה בין פירוט החוב בתיק ההוצל"פ לבין תשלומים שנתקבלו לכאורה ע"ח החוב אצל עו"ד נשר - ב"כ הקודם של המערער.

תגובת הנאמן

9.         דין תביעת החוב להידחות מאחר והוגשה בשיהוי ניכר, בחלוף למעלה משנתיים ימים ממתן צו הכינוס.

10.        בחודש 02/04 פנה המערער לנאמן לראשונה, עת נודעו לו, לטענתו, דבר קיומם של הליכי פשיטת הרגל. כבר במועד זה הודיע הנאמן למערער כי עליו להזדרז ולהגיש בקשה להארכת מועד, וכי על פניו חלף המועד להגשת תביעות חוב.

11.        חרף האמור לעיל, תביעת החוב נתקבלה במשרדי הנאמן רק ב-4.7.04. דהיינו, רק כעבור כ-5 חודשים מאז פנייתו הראשונה לנאמן ובלא שהועלה כל הסבר לאיחור הרב בהגשתה. יתרה מכך, מבירור עם החייב עולה כי המערער נכלל ברשימת נושיו מלכתחילה, כך שלא ייתכן שהמערער לא ידע על הליכי פשיטת הרגל, כפי שטען.

12.        אם בכך לא סגי, הרי תביעת החוב נדחתה אף לגופו של עניין. חקירת החייב העלתה כי המערער לא טרח לעדכן את לשכת ההוצל"פ בדבר תקבולים של עשרות אלפי ש"ח שקיבל מהחייב.

כמו כן, בעוד שחויב רק בשליש מסכום פסה"ד, פתח נגדו המערער תיק הוצל"פ על מלוא הסכום שנפסק בפסק הדין. רק בשלב מאוחר יותר תוקן סכום החוב, אך סכום הפתיחה גרם להגדלת  סכומי האגרה ושכר הטרחה בתיק ההוצל"פ.

13.        לטענת הנאמן, מעבר לעובדה שפירוט החוב בהוצל"פ איננו נכון, הרי שתביעת החוב הוגשה תוך שהמערער מתבסס על פירוט חוב שהוא יודע שהינו שגוי.

14.        הנאמן ערך פגישה עם המערער, במהלכה הראה לו  כי חישובו מוטעה והלכה למעשה, פרע החייב את כל חובו ואף למעלה מכך.

דיון

15.        לאחר ששקלתי את מלוא הטענות ובחנתי את כל המסמכים שוכנעתי כי דין הערעור להדחות. אין מקום להתערב בהחלטת הנאמן,  לפיה  נדחתה תביעת החוב הן לגופו של עניין והן בשל השיהוי הרב במועד הגשתה.  להלן אפרט.

16.        אשר למועד הגשת תביעת חוב קובעת תקנה 67 (א) לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה-1985:

"תביעת חוב תיערך לפי טופס 21, תאומת בתצהיר של הנושה או של מי שהוא הרשה ותוגש לכונס הרשמי או לנאמן, אם נתמנה; תביעה שתוגש לאחר תום ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס לא תקובל, אלא אם כן הוארך המועד להגשתה באמור בתקנת משנה (ג)" (ההדגשה שלי - ח.ה.).

17.        הנה-כי-כן, תביעת החוב דנן הוגשה כעבור למעלה משנתיים ממועד מתן צו כינוס; אף הוכח בפני הנאמן  כי המערער ידע גם ידע על הליכי פשיטת הרגל הננקטים נגד החייב כבר מראשיתם.